Not anymore
|
כינוי:
אווריאן. בת: 32 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2009
אני מאמינה..באמת.
זה שלי,זונות!
| |
עכשיו יחפשו בכל הפינות
הלוואי יהיה אם יעזבו אותי
ורק השעות יתנו את השקט
שיבוא על גופי שלי
מובן לי עכשיו, טעיתי, שגיתי
מובן לי עכשיו כבר הכל
רוצה לחזור למקום שאהבתי
אבל אני לא יכול
עכשיו יתרוקנו חדרים שבלב
יתומים יוותרו מאדם
מאחורי שתי עיני את חבלי הדמעות
ימשכו ליצנים ולתשואות סוערות
כשאצליח לבכות למולם
מובן לי עכשיו, טעיתי, שגיתי
מובן לי עכשיו כבר הכל
רוצה לחזור למקום שאהבתי
שהיה לי בו טוב
כשהעזתי לחשוב
ליפול
הכל שונה לי פתאום.
בא לי ש..
פשוט דיי. נמאס לי.
| |
שורת צמחים מטע פרדס שדה חיטה בתוכם צמחה גדולה וזקנה.
בננה? אבטיח? חציל כהה? שיח נמוך יבש סבוך שתול בתוך מיטה זרקו עליו פיג'מה וחלוק.
שורשיו מתחת לסדין קטנים ועקומים כמו בהונות קשים.
גזע גדול כדור רך ולח ומתוכו בוקעים שני ענפים מגוידים שרף דק קפא עליהם.
אזוב דק מכסה צמרת של עלים לבנים.
מחשבות של צמחה עתיקה האם תגדל עוד אל מול תקרה גבוהה או אולי תפרוץ חלון תצא לשמש תוציא פרח וגם פרי.
באים שופכים דייסה אל צמחה עקשנית משקים בתה צהוב.
צמחה סופגת בדממה חשה רק שמש סובבת מחלון לחלון עד שנעלמת.
לילה. צמחה באפלה.
אבל דלת נפתחת ורוח פרצים נושבת על צמחה מתעוררת, ברוח חולפת בין ענפיה חודרת לשורשים.
נסגרת דלת רוח נלכדת בצמחה, מתנועעת לבדה.
קליפתה מתקלפת מתעדנת האזוב הופך שיער שרף לדם הגזע מתרכך מתרוקן, שריקה מתחילה בתוך-תוכה, רוח נכנסת רוח יוצאת ושוב רוח נכנסת.
צמחה מתרטבת מעצמה, מפרישה ליחה דקה, צמחה הומה הרוח חונקת בה.
שני בולטים פורצים ליד צמרת, מזדככים, זגוגית קרושה קולטת אור, עלים רכים ושעירים שומעים קולות.
צמחה מריחה את עצמה טועמת טעם מר של עלה חתוך בפיה.
רעב, צמא, תחושה.
מתחילה לנהום- אה... אההה... אוו... נהמת חיה שהיתה צמח.
שונאת את זה שהם משתנים.
מילא, שינוי לטובה.. אבל ככה?
חרא.
אנשים שכבר מגעיל לי לידם שבא לי לבכות.
למה? איך? בשביל מה?..
עכשיו אני מבינה מה זה עייפות, לחץ.
לעבוד זה לא כזה להיט.
מ9 עד 4[בצהריים] כל יום, ואז ישר לשבט, כי יום עבודה מתחיל כבר ב4..
ואז חוזרת הביתה ב10-11, חצי מתה, סידורים אחרונים. נרדמת ב3 ולא מרצוני.
לקום שוב ב8 בבוקר, ליום עייף ומעייף.
עיניים קצת נפוחות, חבל שאי אפשר לשים את משקפי השמש גם איפה שאין צל..
חבל שאי אפשר לישון שם!!
אבל זה שווה את העצמאות, את ההוכחה להורים- IN YOUR FACE.
קצת להשתחרר,לא? 
חופש! 
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
