זה לא שהפסקתי לאהוב אותך..אני עדיין. אבל אני לא מרגישה את זה יותר.. זה נשמע מוזר אני יודעת.. אני גם לא לגמרי מבינה.. אני יודעת שאני אוהבת אותך.. בראש, אני יודעת.. אבל זה כאילו עובר ליידי.. אני לא מרגישה את זה בלב..פלצני ככל שישמע...

אני זוכרת הרבה רגעים מאושרים שהיו לי איתך, אני זוכרת שהרגשתי מדהים.. אבל אני לא מצליחה להרגיש אותם.. כאילו הם לא זיכרונות שלי..לא נוגע בי.. זה נורא מתסכל..

אבל אני יכולה להבין..לנסות להבין מאיפה זה נובע..

אתה וויתרת עליי.. פשוט ככה.. וזה גרם לי להרגיש הכי כלום שבעולם..פחות מזה..

אם הבנאדם היחיד שבשבילו אני רוצה להיות טובה יותר, שמניע אותי להיפתח בפניו, לנסות להיות קצת פחות צינית..יותר אמיתית.. רק בשבילו. אם הבנאדם הזה לא חושב שאני שווה.. אז כנראה שזה באמת כלום..אני..

(שאני לא אשכח.. איכשו תמיד הכל מתבלבל לי..ואם אי פעם נדבר..אני צריכה לזכור)