מי שמסתובב איתנו או סתם טורח לשאול בטח יודע שאנחנו לא עושים כלום. הסיבה לכך נקראת משרד החינוך והצורך בתעודת בגרות למען קיום פרנסה בעתיד, שלא ממוזיקה, כי בשביל זה לא צריך את משרד החינוך, בשביל זה צריך תחת לשבת והתאמן עד שמתפרקות האצבעות ועשן יוצא (כן הצלחתי להגיע עד לפה בלי לציין את האיבר הזה אבל בבלוג שלנו זו נהייתה מן סוג של מסורת) מהרקטום. אז כשדורי מתקשר אליי להשמיע לי משו ואני יודע שגם ככה לא יהיה לנו זמן לעבוד על זה אבל לא נעים לי כ"כ להגיד לו את זה בפנים זה מסריח, אבל נעבור את זה. למה? כי אנשים מסובכים יותר עברו דברים קשים יותר.
יום יבוא וכולנו, כל הדור הזה, נבין שאנחנו האנשים הכי דומים שאי פעם חיו פה. כולם חיים אותו דבר, עוברים את אותו מסלול או את אותו אנטי מסלול וכולם רבים וכולם משלימים וכולם מזדיינים בסופו של דבר. אז אם לכל אחד יש תחביב, אז אנחנו מצאנו תחביב משותף, שקוראים לו מוזיקה. אל תנסו להבין את הפואנטה של הפוסט כי היא ממש לא קיימת. למעשה אני מנסה לישון ולא מצליח - כמו שאתם רואים השעה היא 3 בבוקר. ב-27 ליוני בלילה אני אסע לי לארצות הברית, ואחרי כמעט חודש, כשאני אחזור, תהיה פה להקה. עד אז תהנו מהטמטום של הבלוג הזה. אולי הוא לא הכי עוסק במה שעובר על הלהקה, אבל עובדה שאנחנו מקבלים מלא תגובות, וכמה שיותר מטומטם יותר טוב.
נ.ב.
מצד אחד הסרט שראיתי מקודם והכיל עירום חלקי וסצנות סקס נועזות שודר באמצע הלילה.
נ.ב.ב'
את החזרה הבאה החלטנו להקדיש לבניית קאבר לשיר Push Da Button, השיר המוערך עלינו ביותר.
מצד שני, אם אני זוכר נכון הוא שודר גם אתמול אחר הצהריים.
ערוץ שמונה שולט.
איץ' אאוט.