כל לילה מחדש, אני נשכבת במיטה ומתחילה לחשוב עליו.
על כל הרגעים, כל המילים. גם אם לא היו הרבה.
ואז אני נסחפת לחלום, מדהים, קסום, חלומי.
אני מרגישה כ"כ טוב, כ"כ מאושרת. כל הדברים שרציתי אי פעם, מתגשמים.
וזה באמת מרגיש אמיתי.
אחרי לילה מלא באושר ושמחה, אני קמה, למציאות ...
למציאות המעצבנת, שבה לרב, חלומות, לא מתגשמים.
זאת הסיבה שאני שונאת חלומות.
ההרגשה הזאת, הקסומה, המדהימה. כזאת מעצבנת.
ההרגשה הזאת, שהיא כ"כ מציאותית, אבל היא כ"כ לא.
והכי אני שונאת?
את איך שזה מתנפץ לך בפרצוף, פעם אחרי פעם, כשהגיע הזמן באמת לחזור למציאות.
איי אני מתגעגעת אליו \:
קשה לי בלעדיו, הוא חסר לי. מאוד.
כל מקום שאני יוצאת אליו אני מחפשת אותו, מחפשת את המבט הזה שגורם לי לכ"כ הרבה אושר או להפך,
המבט הזה.. שבשניות יכול להפוך את המצב רוח שלי ואת ההתנהגות שלי.
מה לא הייתי עושה בשביל לראות אותו .. אני מתגעגעת אליו.
ועכשיו משהו אחר -
אין לי סיבה אבל אני עצבנית.
כל אחד רק מצליח להוציא אותי מהכלים יותר ויותר.
כל מה שמסביבי וכל האנשים שמסביבי מגעילים אותי.
לילה טוב
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
