נחמד שיש מי שמקשיב לך

קינדר.. גרמניים... גם כן חטיף לקנות לילדים שלכם!

"ולמה שניתן להם משכורות, וניקנה את המוצרים שלהם אחרי מה שקרה במלחמת העולם השנייה...?!?!"

אבל אני לא יודעת אם מישו מיכם שם לב לחטיפיי קינדר.. שם לב לא באופן הרגיל; לוקחים, פותחים אוכלים ואומרים "ממ.. שוקולד, טעים!"

שם לב... כמו ממה הוא מורכב וכמה טעמים יש לחטיף הזה מלבד שוקולד...

כי אני, אחת שלא אוהבת אוקולד... בכלל לא...! לא יכולה להימנע מלקנות לי פעם בכמה זמן 'קינדר בואנו' ולהיתענג עליו ברמות גלאקסיות! באמת! זה פשוט חטיף מטרף! זה פותח לך את כל הצ'אקרות בגוף...! מחדד לך את החושים...! מגביר לך את ייצור הרוק בפה...! אין אין אין...

ניסיתי למצוא הגדרה...  חיפשתי חיפשתי חיפשתי.. לא מצאתי! (ומי לא בא?! מיכאל! חחחחחחחחח סתם משו שקפץ לי לראש אז הייתי חייבת להכניס!) בכל מקרה... זה חטיף אגוזים... מחלב מלא... עם נגיעות סירופ... אוייש.. לא מדברים על זה עכשיו..!

יש את הפרסומת הזאת... שנער אוכל חטיף, את ה-חטיף (שלא נזכיר את שמו לשווא) כולו מבסוט מהחיים, (ויש לו פרצוף של דביל!)  הוא לוקח ביס ופתאום! בבת אחת... הוא מתחיל להזיע... לחדד את השמיעה... לחזק את האחיזה במכנס... (כן! גם במובן הזה.. סוטים!) לא, הוא פשוט מניח יד על הברך באותו הזמן... חחחחחחחחחחחח

ואז!!!! הוא פותח את הפה ואנשים רוקדים לו בפה! (וואט דה פאק!) קינדר! הרסתם את כל הפרסומת! יכלתם להגיע ברמה שלכם לפרסומות של מגנום... אבל לא..! הייתם חייבים לקלקל עם השיר המעפן שלכם "it makes you loss control.." איזה שיר מכוער... והאנשים בתוך הפה בכלל לא רוקדים את אותו הריקוד... וגם לא לאותה המוזיקה ... שזה עוד יותר מרגיז...! מה הסקנו מזה?? שהמפרסמים של קינדר גרועים! אבל המתכונים של השוקולדים שלהם.........................  לגעת בשמיים.

ניסיתי מצוא חטיפיי אגוזים כדיי לראות אם אני סתם חולת נפש או שיש פה באמת איזושהי היתעלות אנושית...  אז טעמתי את נוטלה... (ממרח אגוזים לבורים שבינינו) וזה לא טעים לי! לפחות לא טעים כמו קינדר בואנו.  הלשון לא מתמרחת ומתענגת על הטעם... וזה לא נמס בפה... וזה סתם משאיר אותך צמא ורוצה לשתות מיים.. עם "בואנו" (כבר מצאתי לו כינויי) זה 'לא רוצה לשתות כדיי שלא יעבור הטעם'.

עוד משהו, הבייצי קינדר החדשות- גרועות!  איפה הכייף שבלנסות להפריד את חלקיי הביצה בלי לשבור אותה?! איפה הכייף שבלחורר את הבייצה עם האצבע ולהרגיש את ההפתעה בפנים?! איפה הטעם של פעם?!?! מה עכשיו.. מעדן בחצי בייצה עם כדורים מגעילים כאלה שניראים כמו בלוטים...!

אין בזה הנאה, זה לא אסטתי.. מלבד זאת שהם גם לא נתנו לטועמים אפשרות לבחור אם לקנות את החדש או את הישן... כי את הבייצים הישנות אני כבר לא מוצאת על המדפים   מרגיז משו. 

חטיפים טעימים נוספים בהמלצה- אצבעות קינדר... כי זאת קלאסה.

חטיפים מגעילים שלא לנסות וליפול בפח הפרסומות של המפרסמים המעפנים של קינדר- קינדר דליס... פשוט דוחה! הילד המטומם הזה עם האימא החולה שלו.. "החטיף האהוב! החטיף האהוב!" לכו כוסעמק! שתי מפגרים! זה כי אין לך אבא אתה ככה! וכי אתה גדל בסביבה של כלב שמרייר לך על המיטה ויש פרחים בכל הבית! אידיוט! אולי אפילו קצת מיסכן כי אתה ניקרע בין שתי עולמות שלך ושל אמא שלך.. (הסתומה שעושה פן פנימי) ולא מכינה לך צהריים כי אמרו לה שקינדר דליס זה משביע!

אם למישהו יש שאלות/מענות/טענות/הארות או הערות הוא מוזמן לכתוב לי בתגובות.

אני כמובן אעביר את הכל לגברת דריוס שלי, שמבינה הכי טוב בקינדר

דריוס- הקטע הזה מוקדש לך יקירתי!

אחרי שנתיים של חוסר כתיבה... או יותר נכון כתיבה למגירה וחוסר עדכונים של מצבי בפני כל העולם... אני חוזרת לבלוג שלי, בחיים לא הייתי מאמינה..

וגם את זה לא הייתי עושה, אני מניחה, אם לא הייתי מקבלת הודעה מהמערכת של ישראבלוג שסוגרים לי את הבלוג כי לא עידכנתי כבר יותר משנה.. (הרבה מעבר לשנה..)

אז מה השתנה... ממממ... וואו כל כך הרבה שלא נראה לי שאני אצליח להכניס את הכל לפוסט אחד אם אני לא ארשום בראשיי כותרות.

*חזרתי מקוס, אחד הדברים הכי מהנים שעשיתי בחיים!!

*עשיתי נזם

*החבר לשעבר התגייס (כבר עומד להשתחרר עוד חצי שנה)

*התגייסתי (בספט'...06)

*הורדתי את הנזם בגלל בצבא.. לעזזל...

*נהייתי צמחונית, התחלתי לראות דברים אחרת, דרך העיניים שלי עצמי ולא דרך ההורים שגידלו אותי.

*נפרדתי מהחבר בערך שנה אחרי הגיוס.

*השתחררתי.. בערך שנתיים אחרי הגיוס.. חחחחחח

*עשיתי שוב נזם :-)

*עברתי כמה חוויות שלימדו אותי על עצמי.. הרבה דווקא

*חיפשתי עבודה (מועדפת)

*מצאתי עבודות מזדמנות  מטורפות.. סתם דוגמא, חוות האלפקות במצפה רמון... (רק דרדור תבין.. חחחחחח  ), מלצרות...

*כרגע אני במצב של געגועים עזים לחברים ולשגרה הצבאית שהייתה, בו בזמן עם הנאה מהשגרה המשעממת כרגע... בו בזמן עם הרצת שלבים לעבודה שאולי (אמן) אני אתקבל אליה ואעבור לגור באילת עם דרדור. (מחזיקה אצבעות כל רגע פנויי!!) בו בזמן עם קריאת ספרים אחד אחרי השני... כרגע אני ב"קציצות" הספר החדש של אילן הייטנר (מלך החומוס ומלכת האמבטייה, חוכמת הבייגלה..) בושה למי שלא מכיר...

וזהו. אני עדיין דיי בהלם שאני בבלוג שלי... ישבתי וקראתי את כל הדברם שכתבתי לפני שנתיים.. והייתי כזו ילדה אז.. בחשיבה, באופטימיות.. בבעיות... שאחרי שנתיים אני מסתכלת אחורה ואומרת "וואלה.. את כל זה עשיתי?! אני?...!?" כאפה מטורפת!

בא לי להגיד הכל! החל בהערכה שלי למשפחה ולחברה הכי טובה שיש בעולם.. וכלה ב"איזה זבוב דוחה מסתובב פה בחדר עכשיו וגורם לי לרצות להתקלח אחרי שישב לי על היד.." מה אומרים קודם? מה אומרים בכלל?

וואי אם רק הייתי יכולה להעלות את כל מה שכתוב לי במחברות שמגירה, חודשים על גביי חודשים של שירים, סיפורים, חיבורים, דימויים, בריחה, חלומות, שאיפות, אכזבות, הצלחות... אויי!

טוב אז אולי... אני חולה. (אני באמת חולה). כואב לי הגרון ואני מצוננת..

כרגע, אני יכולה לשרוק מהנחיר הימני בלי לגעת באף בכלל(!) הנחיריים שלי אדומות כואבות ונפוחות מקינוחים..

את הכמויות של התה ששתיתי ביממה האחרונה אף סיני לא שתה בכל ימיי חייו... וקראתי כבר 100 עמודים בספר, בלי להרים ממנו את הראש... במילה אחת... חולה.

טוב.. אולי באמת הגיע הזמן לישון.. נראה לי שאני עוד אחזור :-) לילה טוב........