ההרגשה הזאת שאתה תקוע באיזשהו מקום לא מוגדר, מובילה אותך לתחושות שאתה לא מסוגל להסביר.

הסביבה שעוקפת אותך, חושבת שהיא מעלך, שאתה כזה קטן לעומתה.

אבל הרבה לא מבינים או שאולי לא יודעים שאני, אני רואה הכל, והמסקנות מגיעות מהר מאוד ואילו התוצאות, התוצאות יבואו בהקדם.

רק האדם בעצמו, רק הוא מסוגל להרחיק אנשים אחרים מלהיות לידו- רק הוא האשם בכל מה שקורה בעולמו.

אסור לחשוב שהכל מגיע רק לך, שאתה מרכז היקום ושהאחרים סתם פשפשים שמתרוצצים לך בין הרגלים, יש אנשים שהשיגו ועברו הרבה ממך ומגיע להם קצת יותר ממה שאתה חושב.

זה כל כך מרגיש לי מגעיל לגלות מדי יום עוד ועוד דברים שאפילו לא הייתי מעלה על דעתי שזה אכן יכול להתרחש כך, ולא סתם, זה מגיע אליך מאנשים שאתה חושב שהם האחרונים שיכולים להוביל אותך למסקנות שהגעת.

לפעמים אתה נמצא במקום כזה שאתה חושב שאתה נותן לאחרים הרבה יותר ממה שמגיע להם באמת, ואז אתה אומר, תנמיך, שהם לא שווים ת'מאמצים שלך ושכדי לך לשמור אותם לאנשים שבאמת מגיע להם.

ומה שהכי מצחיק, המסקנות שאתה מגיע אליהם, זה קורה לאחר מקרה מטופש שאחרים אולי בכלל לא היו שמים עליו לב, אבל בדר"כ דווקא ממקרים כאלה מטופשים- ניתן לגלות על בנאדם כאלה דברים שאפילו לא הייתי מעלה על דעתך..

חומר למחשבה לא קטן, נכון?

ואילו אתה, אתה תמיד תשאר חשוב לי