יום שישי אחר הצהריים, כולם בבית אבל לי בכלל לא איכפת, אני מותשת, ננעלת בחדר ומדליקה אחת,
יושבת על המיטה על הברכיים כשפלג גוף עליון של הגוף מחוץ לחלון וכרית מסתירה איברים שלא אמורים להחשף לציבור,
יש בריזה מעולה ושמש טובה, את הכל מלווה מוסיקה נעימה מהרדיו שבחדר בווליום לא חזק מדי.
~*~*~*~
עוברות לי מחשבות עלייך, אפשר לקרוא לזה נוסטלגיה, כי נהניתי, אבל לא מספיק, ואני לא יכולה להגיד שלפחות השתדלת או ניסית, כי יכלנו להיות עוד ביחד אם לא היית עושה את אותן הטעויות פעם אחר פעם אחר פעם....
ועוברות לי מחשבות עלייך, על איזה קליק מטורף שנוצר בחמש שעות ומחזיק כבר שלושה חודשים על ידי אסמסים ואימיילים ולעיתים גם שיחות טלפון והכל במרחק של אלפי קילומטרים חוצה יבשות ואוקיינוסים, מחכה שתחזור כבר ונמשיך מהמקום שהפסקנו.
ותתפלא, אבל גם עלייך עוברות מחשבות פה ושם, היה נחמד, באמת שכן, אבל כמו ההוא, לא מספיק..
~*~*~*~
ותסלחו לי כולכם אם אני לא אהיה בטוחה בי או בכם, אבל אני לא חייבת לכם כלום.
בכל אופן- לך אין זכות לשפוט אותי, כי מעולם לא הכרת אותי ולא הכרת בי, לא באמת ראית אותי, היית טבוע בה ויכול להיות שעדיין למרות החדשה..
וגם לך אין זכות לשפוט אותי, כי כל מילה שנייה היא צינית ופוגעת, ואף פעם לא היית רציני מספיק.
~*~*~*~
ואתה? רק לך אני ארשה לשפוט למרות האירוניה, הרי איך תשפוט כשאתה בכלל לא מכיר אותי?..
אני סומכת עלייך משום מה, אם היינו עושים באותו לילה את התרגיל שצריך ליפול אחורה ותופסים אותך, הייתי נופלת בעיניים עצומות וידיים פרושות לצדדים, ולא בתקווה שתתפוס, אלא בידיעה מוחלטת.
וכשתחזור אני אחנוק אותך בחיבוקים ונשיקות, לא בטוח מה אני אגיד, יכול להיות שבימים הראשונים אני פשוט אשתוק ואבהה בך ואחשוב לעצמי שלא יכולתי לבקש למישהו יותר טוב, ויכול להיות שאני אתחרפן ואחרי החיבוק הרביעי אני לא ארפה ממך מחשש שתעזוב שוב.
מישהו מוכן להסביר לי איך נקשרים ככה למישהו? ועוד כשזה הדדי?.. אני אגיד את השלוש מילים הבאות לא בכוונה מלאה, אבל בהרבה געגוע-
אני אוהבת אותך.
~*~*~*~
וכל זה מתערפל לי בראש במשך דקות ספורות, זה רק נראה מבולבל, אבל אני כבר יודעת טוב מאד מה אני רוצה מעצמי,
ובאמת תסלחו לי, אבל אני לא חייבת לכם כלום.