בלע

לפני יומיים היה יום רבין.... אני לא עומדת עכשיו להתייחס לרצח עצמו, ליגאל עמיר או לדעה שלי בנוגע לכל הנושא, אני הולכת להתייחס למה שעברתי באותו יום...

בתחילת היום היה טקס (שגם שודר בטלוויזיה) על רבין שהיה יפה מאוד וגם דיי מרגש... אח"כ עשינו סיור של שעה וחצי כשהדגש היה חטיבת הראל, שזה מה שהכי השפיע עליי... קודם כל דיברו על פועלו של רבין, איזה ערכים היו לו (ערכי יושר, דיוק, אמון, התמדה, השקעה, לקיחת אחריות, חינוך במקום הראשון, עמידה מאחורי החלטות ואהבת הארץ- אלו הערכים שאני שואפת לעצמי...), איך הוא השפיע על החטיבה. לאחר מכן נכנסו לחטיבה והלכנו לבית הקברות בו קבורים חללים ממלחמת העצמאות- היו שם חללים בני 15!!! אנשים, אפילו עוד אפשר לקרוא להם ילדים, שברגע שהם ירדו מהאונייה שמו להם נשק בידיים ואמרו להם ללכת להילחם, ילדים שרק שנתיים קודם ניצלו מהיטלר היו צריכים להילחם על מדינה שמעולם לא היו בה, רק חלמו עליה בלילות, ילדים ששרדו את כל מחנות הריכוז, שראו איך המשפחה שלהם נרצחים אחד אחרי השני היו צריכים ללכת ולהרוג- פשוט ככה. זה מה שהכי השפיע עליי. אני לא יכולה לדמיין את עצמי לפני שנה וחצי בכלל מחזיקה נשק אז עוד נלחמת והורגת? בחיים לא! בעיקר אם הייתי אחרי טראומה כזאת עמוקה כמו השואה. אני עדיין לא מעכלת את זה- הם מעולם לא חוו מערכת יחסים רומנטית אמיתית, מעולם לא היה להם את מרד הנעורים שלנו יש, בית ספר היה בשבילם סוג של פנטזיה, הם לא יצאו בלילות שישי, לא היה להם חיי חברה, מוזיקה, אומנות, תאטרון, קולנוע- תזכירו להם מה זה?.... קשה לי לדמיין את עצמי בלי כל אלו, קשה לי לדמיין את עצמי נלחמת (קצת גם היום ובטח שלפני שנה וחצי!)... גם חללים אלו וגם רבין- זה מה שאני שואפת להיות- כל השאר זה שטויות....

יהי זכרם ברוך, מי ייתן ויהיו עוד אנשים כאלה, אני מורידה בפניכם את הכובע!!!! ואני חייבת להגיד- תודה!!!!! כל כך הרבה תודות על זה שהקרבתם את חייכם האישיים, על זה שהקרבתם את חייכם בכלל כדי שהמשפחה שלי תהיה מוגנת.... לעולם אהיה אסירת תודה!!!!!!!

מנערה רגילה אחת, לנערים אמיצים ומיוחדים! הלוואי והייתי יכולה לפגוש אותכם.....