אני לא יודעת ממה להתחיל..
נמאס לי מזה שאתה גורם לי לפתח ציפיות
מה, אתה לא מבין שאתה סתם פוגע בי?
תפסיק כבר להגיד את הדברים האלה,
הרי בנינו, זה סתם עוד שטויות שיוצאות לך מהפה באותו רגע
אתה לא באמת מתכוון לשום מילה שאתה אומר
וכנראה שאתה גם לא מבין כמה גדולה החשיבות של מה שאתה אומר בשבילי.
נמאס לי כבר..
נמאס לי ללכת ברחוב כאילו אתה רואה אותי
נמאס לי לחשוב בשיעורים על איך אתה מתנהג, ואיך אתה נראה
נמאס לי לעשות דברים בצורה שבה אני רוצה שתראה אותם, כי אתה גם ככה לא!
נמאס לי מזה שאני לא מסוגלת להעביר 5 דק' מבלי לחשוב עלייך, או על משהו שקשור אלייך.
נמאס לי ממה שאני זוכרת שהיה.
נמאס לי לנתח כל משפט שאתה אומר ולפרש אותו לעצמי בצורה מטומטמת ולא קשורה.
אם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור.. הייתי מוחקת כמה וכמה דברים שקשורים אלייך.. וכן, גם אליי.
אני מפחדת לתת לך "הזדמנות", כי מצד אחד אני נפגעת כל פעם מחדש מדברים שאני מחליטה לא נכון, ומצד שני אני לא אסלח לעצמי אם אני אדע שהייתה לי הזדמנות ולא ניצלתי אותה.
מעניין אם באמת תבוא.
מעניין אם באמת יהיה.
מעניין אם באמת אכפת לך.
מעניין אם אתה באמת מתנצל.
מעניין אם אתה באמת רוצה.
מעניין אם אתה מתרגש. אפילו קצת.
מעניין מה אתה עושה עכשיו
אני כבר לא יודעת מה להרגיש,
אין לי מושג לאן אני צריכה לפנות.
אני מפחדת שוב להתחיל לנסות וטיפה להצליח
ושפתאום זה יחזור אליי, שוב.
ואני ייפגע, שוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: