החלטתי, בצער רב וביגון אחרי כ-40 פוסטים [אחרי שמחקתי איזה 50], לעזוב את הבלוג הזה ואולי לפתוח חדש, לא כזה שאתם תדעו עליו. תחיו עם זה.
הגיע הזמן להתחיל מחדש.
לשכוח מהעבר ומהזכרונות הטובים.
לפתוח דף חדש.
ולא יכנסו בו האנשים שבוגדים,שמרכלים עלי שניה אחרי שאני מסתובבת.
אנשים שמאמינים לי, שמעריכים אותי.
אנשים שטוב לי להיות בחברתם, ללא שעמום מיותר.
זהו.
לא לשבת בבית כי אני מחכה לטלפון של איזה חברה שהבטחתי לה משהו.
הגיע הזמן להיות קצת יותר אגואיסטית ולחשבו על עצמי יותר מאשר אנשים אחרים.
כי יוצא בזמן שאני עוזרת לאחרים אני מתעלמת מהאושר שלי.
ואז אני לא קולטת למה כול כך רק רע לי מתי שיש לי כול כך הרבה חברות קרובות.
אני רעבה לאהבה מכול מיני סוגים.
אני מתחילה דף חדש שמקריב אותי אל המטרות שלי של קריירה טובה וחיים מאושרים מלאים בהנאה.
הגיע הזמן להפוך את התאוריות למציאות.
האנשים שרוצים ללכת איתי בדרכי החדשות, יכולים להצטרף.
השאר יכולים להשאר מאחור.
כבר לא אכפת לי.
אני מרגישה שגם ככה איבדתי אותם ואין על מה לבכות.
תדברו תדברו, אני יודעת את האמת ואני לא צריכה להוכיח אותה לאיש.
אני לא חייבת לכם כולם,אלא להפך.
הסיבה שהיה לי קשה להתנתק היא בגלל שאני נקשרת אל אנשים בקלות ואני ממש אוהבת אותם.
בסוף, כול אדם אחראי לעצמו.
יש לי הרבה מה לתת, ומי שמסכים לתת בחזרה יכול גם לקבל.
ולא אכפת לי איך תגיבו, אני כותבת בשביל עצמי.=)
[לקחתי את הקטע הזה מהבלוג שלה , כל כך התחברתי לקטע הזה שהרגשתי כאילו מישהו קרא לי את המחשבות וכתב אותם על דף.]
סלאמת!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
