ביום ראשון התחלנו ללמוד!
כןכן מי היה מאמן שאני אהיה כל כך נרגשת לחזור ללימודים.
ברור שהדבר היחידי שהפך את החזרה ללימודים הזאתי לכלכך מרגשת היא העובדה שעליתי לתיכון. כןכן אני בתיכון!
יאיי!!!1
המממ .. האמת שבאתי כולי בהתרגשות לראות בנים.. ו.. אמממ.. בנים.. ו.. אממ... בנים!
אה וברור שגם כדי לראות בנים, אבל זה בקטנה! ;)
אחרי שהתארגנתי כל הבוקר, הלכתי להסעה המהממת שממקומת במרחק דקת הליכה מהבית שלי, שתיקח אותי אל בית ספרי הממש לא קטן! (לפחות בניגוד לבצפר הקודם שבו למדתי שגודלו היה מטר על מטר בלחץ).
הייתי קצת לחוצה כי ידע לא איתי בכיתה, ובאמת פחדתי שזה ירחיק בינינו.. כי תמיד הרגשתי שכל מהלומה קטנה תשבור את הקשר שלנו . אפילו שהוא חזק, אבל פחדתי תמיד, כי חברות זה כזה דבר חשוב, ושברירי.. אז די פחדתי.
בקיצור גיליתי שיש לי כיתה ממש מתוקה, באמת.. .הבנים חמודים ..והאמת ששמתי עין על אחד מהם, אבל אני שומרת את זה בסוד כי אני רוצה לראות אם בכלל יש מצב למצב :]]]
הממ חוצמזה לג איתי בכיתה, והיא כמובן מנצלת את זה שאני ולייא לא מדברים אז היא מתפרקת עליו כאילו אין מחר והוא נותן לה)WTF( וזה קצת מציק לי.. אבל לא ממש.. כי אני יודעת שעוד מעט נשלים..כי כאילו הקרח כבר מראה הרבה סימנים של התחממות ויש בו הרבה דסדקים..אבל נחיה ונראה.
האויבת המושבעת שלי
ירילי
תבוא ללמוד בשכבה שלי רק בעוד חודשיים או שלושה. אז יש לי 3 חודשים בערך לבסס את מעמדי החברתי כמלכת השכבה (בתקווה וכולם יסכימו איתי{כן בטח..בחלומות שלי!}) ואז כשהיא תגיע אני ארגיש מספיק בטוחה בעצמי ובמעמדי החברתי ולא אפאחד שהיא תגרום לכולם לשנוא אותי.. כי היא אחת שנחשבת למקובלת ואחת שמתקבלת (על כולם) די מהר.
אז אני מקווה לטוב
הרבה זמן לא כתבתי כאן, האמת שאני לא מרגישה כל כך בנוח פה.
מפחדת שמישהו יגלה.
והאמת שזה מבאס אותי שאני לא ממש פעילה ולא כובת בכלל .. אבל זה בגלל העומס.
כל יום אני מסיימת ב 2 ומשהו במקרה הטוב, וב4 וחצי במקרה הרע. אז אני די עייפה וסחוטה
בכל מקרה יש היום מסיבה לחברה שהכרתי בבצפר החדש, ואני מקווה שיהיהו שם אנשים (בנים!!) נחמדים כי אני מתחילה להיות חרמנית ***סמיילי מסמיק מבושה** אבל זה נכון. וזה שעדיין לא התנשקתי לא הופך אותי לפחות חרמנית!!
בכל מקרה אני מקווה שמישהו יקרא את זה, ויגיב , ואם כבר מישהו יגיב אז אני מבקשת שהתגובות לא יהיהו "תעשי ביד" כי זה די עצוב ונדוש. אז תנסו להתגבר על עצמכם (אבל אני לא מתכוונת לכולם, כי אני בטוחה שהמון קרואים פה הם אינטיליגנטים מאוד, אבל בד"כ מרוב שהם אינטליגנטים הם לא מוצאים סיבה להגיב לשטויות שאני כותבת)
בקיצור, אני מבטיחה לחזור בקרוב, ואני הולכת להפוך את זה לחוק של כתיבה. כי אני באמת צריכה את זה. ואולי כשאני ארגיש יותר בנוח אני אשתף אותכם בדברים יותר אמייתיים (למרות שהכל פה אמיתי לצערי ולשמחתי) ויותר קרובים לליבי, והרבה פחות שיטחיים מבנים וחרמנות ושטויות שקורות בבצפר.
אוהבתכם מאוד,
(אם יש בכלל אתכם?!)
רזונת