לפעמיים החיוך הוא ר ק המסכנה של העצב.

יום וליל שוב שואל למה אלוהים

קטפת ילד רך מתוך החיים

פרח הוא היה לא הספיק לגדול

איך התנפצו חלומות ונגמר הכל

יום וליל שוב שואל למה אלוהים

הגורל התאכזר ללא רחמים

עוד יום כך עובר והוא לא חוזר

אך בלעדיו החיים לא שווים יותר

היו לו חלומות שהוא לא הגשים

היו לו חברים שעוד אוהבים

בחדר בביתו כבר האור כבה

ובלב ערפל לא נותרה תקווה

בתמונות מסתכל ולא מאמין

מר לי שנזכר באותם ימים

הוא היה כה מתוק פרח שנקטף

שוב זולגות הדמעות ובוכות עליו

בלילות כוכבים כבר לא מאירים

אין בי עוד כוחות וימי קרים

הוא היה כה מתוק פרח שנקטף

איך אוכל להמשיך ככה בלעדיו

זכרונות, מהפרח שנקטף

זה כל מה שנשאר לנו

והדמעות שמכסות את הפנים

שוטפות את הזיכרונות

אך לא מוחקות אותם

הם ישארו בליבנו לעד..לעד..לעד.

מלאך חדש מרחף בשמים

מלאך שנוצר מטעות מצערת.

בחיים לא אשכח את החיוך הכובש שהיה לך

אתה הייתה הכי מתוק בעולם.

"חיוך של ילד בחלומות שיטפון של זיכרונות

והמבול עלי ממשיך לרדת

אתה ציירתה את הקשת

מה נשאר נותרו לי רק צבעי האש

עד שניפגש".

זה עדיין לא מתעכל.

=[

דניאל אתה חסר זה לא ניקלט שזה אתה

איך היה אפשר רק מלהסתכל

על הפנים של המלאך שהיו לך.

הוא נרצח

זה לא נקלט זה הוא!

דייי אני לא מאמינה

הוא היה חתיך הוא רק בן 21 כל החיים עוד לפניו

הוא היה גבר אבל גבר אמיתי

חוזר לי בראש כל הפלשבק של אותו יום שהייתי איתו

הכל..

אני פשוט לא מאמינה