סופ"ש רגוע במיוחד עבר על כוחותינו - אחרי תקופה כל כך לחוצה ומעיקה (אימונים פיזיים, מתכונות ובגרות בספרות...) מלאתי מצברים במשך השבת. יצא לי לחשוב - לחשוב על העתיד, על הזוגיות מול הבדידות ועל דברים שאני משתוקקת לעשות.

הרדיפה הבלתי פוסקת של אחרי החלום להיות זמרת, חלום ילדות אשר נשמתי כל חיי פתאום מתחילה להעלות בי ספקות. אחרי שהמשפחה והחברים עורכים איתי שיחה על העתיד, על הפרנסה, על מקצוע אמיתי ומכובד , על התחרות הקשה בתחום המוזיקה, אני מתחילה לחשוב שאולי אני באמת לא ריאלית, מה שסביר להניח נכון... אני בחורה שנוטה ללכת אחרי הלב, ואני מודעת לכישרון שניחנתי בו, אבל השאלה אם באמת אני צריכה להתמקד בו ולכוון אליו בעתיד. מצד אחד יש את הפחד, הפחד להרגיש בעתיד שפספסתי הזדמנות חלומית ושנתקעתי בעבודה משרדית משעממת - כמו כולם; מצד שני, ההכרה שאכן בשוק קיימת תחרות רבה מאוד. אפילו להעלות סרטון לYoutube היום הוא קפיצה למים עמוקים, משום שאולי ביחס לסביבה שבה אני חיה אני הכי טובה, אבל לפתע כשאני נכנסת לשטח רחב יותר עם קהל רחב יותר, אני מגלה שאני כלום.

הבלוג הזה גרם לי לאהוב כתיבה, לנשום כתיבה, להתחיל לאהוב לקרוא ספרים...יש לי חלום נוסף, לא רציני כמו להיות מוזיקאית, אבל חשבתי להיות עיתונאית, ומצורת הכתיבה שלי נראה כי אני יותר אהנה להיות כתבת במגזין או באתר מפורסם, מקום בו אני אוכל להישאר עם קהל הקוראים בגובה העיניים, ולא פשוט לתעד את מה שקורה על פני השטח, מקום בו אני אוכל לשקף דרך הכתיבה שלי את האישיות שלי, וזה מה שמוביל אותי אל המחשבות הנוספות שעלו במוחי השבת: לברוח.

אני רוצה לברוח לאיזו עיר תוססת, כמו תל אביב. אני יודעת שמבחינת האנשים, המחירים הרצחניים (בהשוואה לאחת מהפריפרייה) והבועה הזאת שכל אחד תקוע בה ובעיות החניה והפליטים הסודנים אני לא אסתדר, אבל לא טוב לי פה. גם האנשים כאן הם לא בדיוק האנשים שאני אסתדר איתם, המחירים אולי לא רצחניים אבל בכל מקום על מנת להתקיים טוב ולרכוש דברים שאני רוצה אני צריכה לעבוד קשה ולהרוויח כסף טוב. אני לא מהבנות שבונות על להינשא לבחור עשיר, אני רוצה להרוויח את הכסף בזיעת אפי, מבלי להיות תלויה באף אחד, מה שמוביל אותי לנושא האחרון שעלה במוחי השבת: זוגיות.

אני לבד כבר יותר מידי זמן. אני יודעת שזה מוזר שבחורה שאוטוטו בת 18 מקטרת כאילו היא בת 80 וזה סוף העולם ואם אין לה מישהו כרגע אז הלכו לה כל ההזדמנויות העתידיות, אבל הבנתי שאני חייבת ללמוד לאהוב את הלבד, אחרי הכל תמיד יהיה לי אותי, אני חייבת לדאוג לטפח את המערכת יחסים שלי עם עצמי לפני שאני מכניסה אדם נוסף לפרק חיי, בטח שלא להיות תלויה בקשר ובבן הזוג, אני יודעת שבמהלך הקשר אני נעשיית תלותית, זו הסיבה כנראה גם למה אני מרגישה רייקנות רבה ללא זוגיות. "לבד" זו מילה חזקה, הרסנית, אני חייבת למצוא את הצד החיובי שבלהיות לבד, וכשיגיע הבחור אז הכל פשוט יזרום...

שיהיה לכם שבוע מקסים.

יולי.