אני רווקה כבר הרבה זמן, האמת שאפילו התחלתי להתרגל לזה - אין צורך למהר. עוד משהו כמו פחות מחודשיים אני בת 18, אני עוד צעירה וחיים שלמים לפני. אני חושבת שהבעיה שלי הייתה שעוד מגיל צעיר הייתי בשלה להיכנס למערכת יחסים רצינית, להיות אימא...אני מהבנות האלה שמתכננות כבר מגיל 12 את החתונה שלהן עד לפרט הקטן, שיודעות בדיוק מה הן מחפשות בגבר שלהן (לא דרישות מוגזמות ולא ריאליות כמובן), מהבחורות שפעם כל גבר נחמד שהיה מתחיל איתן היה מצליח לסובב להן את הראש וישר היו רוקמות במוחן הערמומי איך יראה הבית שלהם וכמה ילדים יהיו להם. היום אני מבינה שאין צורך לרוץ במרוצת הזמן אל עבר העתיד, אין טעם ללכת רחוק מידי, אף אחד לא מכוון לי אקדח לרקה ומאיים עלי שאם עכשיו ברגע זה לא אמצא את "האחד" אז אני אהיה רווקה נצחית.

אבל העולם שלנו לפעמים פועל בצורה מעוותת. אני חייה בעיר הזאת כבר הרבה זמן, איך זה שאף אחד כאן לא יורק אפילו לכיוון שלי וההצעות והפרלטוטים שמגיעים אלי, מגיעים מאנשים נואשים, חרמנים או תופעות למינהן?! דווקא אנשים שמכירים אותי דרך הפייסבוק, הבלוג או פשוט מעיר רחוקה מתאהבים בי בין רגע ולא מבינים איך אף אחד לא חטף אותי עדיין, איך נותנים לי להסתובב ככה בשוק הרווקות, לא מבינים אחר כך למה אני מזלזלת בעצמי ותמיד חושבת שמערכות היחסים שלי נדפקות כי משהו בי לא בסדר.

זה פשוט לא מובן לי. אני אותו אדם - במחשב, מאחורי המחשב, אני לא מהבנות שמעצבות את התמונות שהן שמות בפייסבוק עם פוטושופ ואינסטגרם וכל השטויות האלה וממש לא מתאמצת ליצור רושם על אנשים, כי ממילא בבוא הזמן הם יכירו את הטבע האמיתי שלי ועדיף לא להרכיב מסכות. אני לא מבינה מה אנשים מבחוץ רואים בי שהאנשים שמכירים אותי שנים ומתראים איתי על בסיס קבוע לא מצליחים לראות. אם בעיניי האנשים שבחוץ אני החברה האידיאלית, למה האנשים שכאן לוקחים אותי ישר לשלב ה - "Friend zoon" (ידידה בלבד) ומתייחסים אלי כאל מובן מאליו? 

סך הכל אני חושבת שיש לי הרבה אהבה לתת, אני חושבת שאני לא פחות טובה מהבחורות האלה שהגברים אצלנו נוטים להתחנף אליהן בשביל שירשו להם לעשות להן "נעימי" בגב כשהן צריכות. אז לא, אני לא מתמרמרת על היותי רווקה, אני לא הולכת לקפוץ על כל הזדמנות שתצוץ...סתם לא ברור לי איך העולם הזה עובד - דווקא כשאתה מכיר אדם מקרוב אתה מפתח כלפיו רגשות אינטימיים יותר, יש לכם חוויות משותפות, מעגל חברים משותף, חשיפה חוזרת...לא ברור. עד עכשיו רוב הקשרים שנכנסתי אליהם היו מרחוק, כי אני באמת אחת כזו שהולכת אחרי הלב שלה ומוכנה לחצות את המדינה בשביל האהוב שלי (וכבר עשיתי את זה). אבל ...לא עדיף לי לשם שינוי להרגיש קצת מערכת יחסים נורמאלית עם בן אדם שאני יכולה לראות אותו יותר מפעם בשבועיים?

יולי.