לעזאזל. אני בן אדם סנילי, למה דווקא את זה אני לא שוכחת?! זוכרת הכל. זוכרת לפרטי פרטים. אפילו שיש לי כל כך הרבה דברים על הראש אני לא מצליחה...פשוט לא מצליחה לשכוח. לא משנה כמה זמן יעבור, לא משנה איפה ולא משנה איך, אני אזכור. לעזאזל.

דווקא היום הייתי צריכה לקרוא אצלך בבלוג, לראות דברים שהעדפתי פשוט לא לראות. טיפשה. לקלף פצעים פתוחים ולקפוץ לים המלח, ככה זה מרגיש. אתה כבר לא זוכר, אתה המשכת מזמן...סתם עוד יום רגיל שטוף שמש, שוכב על החוף, על הכרית הנוחה הזאת, מקשיב לקול הנעים והרך שמוקדש כולו אך ורק לך.

אתה אומר את זה לכל אחת? אתה מסתכל ככה על כל אחת? וכשזה מסתיים, אז זה פשוט נמחק?

אז יופי, החדשה מספקת, יש דיבורים על חתונה...

אז תזכורת בשבילך, בדיוק לפני שנה... 

היינו רק אני ואתה.

מנת ה"טריפל-אגו" שלך מוכנה, זה יוצא 39.90 לא כולל שירות,

והשירות היה השירות הכי טוב שאי פעם תקבל ושום טיפ לא יצליח להיות הולם מספיק.

פשוט כועסת, פגועה וכועסת. הכתיבה שלי לא ככה בדרך כלל...הדמעות שבגרון מדברות מעצמן. שהכל ישכח כבר כוסעמק...

יולי.

עריכה:

עכשיו אני יוצאת לאימון עם המאמנת הצמודה שלי - גם להיות כוסית בקיץ, וגם לפרוק עצבים. נפלא!