את החופש הגדול פתחתי עם רצון להתחבר יותר לעצמי - נסעתי לטיול לקרואטיה וסלובניה, התחברתי לטבע, התנסתי בחוויות קיצוניות שבחיים לא חזיתי שאעשה, טעמתי טעמים חדשים, כתבתי שירים חדשים, התחלתי סופסוף ללכת ברחוב בביטחון עם ראש מורם ולהרגיש טוב יותר עם עצמי, ובקיצור העבודה העצמית שלי לאט לאט מניבה תוצאות יפות.

מאז שחזרתי מהחופשה בחו"ל האקס שלי, א' (לקוראים המתמידים כבר ברור על מי מדובר) הבחור הירושלמי המקסים שנפרדתי ממנו ונשארנו ידידים מאוד טובים, לא מפסיק להתקשר אלי ולהגיד כמה שהוא מתגעגע, כמה שהוא התחרפן בתקופה שנעלמתי ולסיום השיחה הקלילה הוא מוסיף 3 מילים המהדהדות בראשי הרבה זמן אחרי השיחה ומותירות אותי המומה ומבואסת...אני אוהב אותך.

למה כל כך כואב לי לשמוע אותן? כל בחורה אחרת הייתה מוחמאת במקומי, אפילו חושבת לחזור אליו כי סך הכל הוא היה מקסים בקשר, הכאב הזה בלשמוע מילים שלא שמעת מזמן, מילים שאפשר לשמוע בהן את הכוונה הרצינית שלו באומרו, הניצוץ הזה שיש לו בעיניים, את הרצון העז להיות ולקחת חלק מהחיים שלי...לא חשבתי שאני אשמע את המילים הללו שוב ממנו, או בכלל בתקופה הקרובה ממישהו...ועדיין כמו אז, איני מרגישה כלפיו דבר.

ככה זה בכל שיחה: מדברים קצת, צוחקים, פתאום הוא נאנח אנחה קלה ואומר בטון מרוכך "ביי נסיכה, אוהב אותך...!" עוברת לי צמרמורת בכל הגוף, לא צמרמורת שהייתי ממש שמחה להרגיש. מה לעזאזל אני עושה לא בסדר?! הבהרנו אחד לשני במפורש שזהו זה. זה נגמר. רק ידידים. אז למה הוא לא מרפה? איך נוצר מצב שבמקום שהוא ישכח ממני הרגש שלו רק הולך וגובר?! אני מודה שמאז ההרגל הקבוע שלו להוסיף את צמד המילים האסורות בשיחה התחלתי לחלום עליו חלומות אירוטיים, לא מבחירה כמובן, סתם חלומות שצצים מידי פעם ואני קמה מהם מבוהלת ובתחושה נוראית - זה פשוט לא יכול לקרות. אסור שזה יקרה.

אתמול נסעתי אליו ואל החברים שלי בירושלים (שהכרתי במסע פולין ומאז אנחנו שומרים על קשר הדוק ונפגשים בהזדמנויות שצצות) ,לא ראיתי אותם כבר המון זמן. אתמול היה אחד הימים החמים בשנה, אבל לא נתנו לחום להרוס לנו את ההנאה. א' כבר חיכה לי במרכזית, האחרים עדיין ישנו ולכן החלטנו לטייל רק שנינו עד שהשאר יזכרו להופיע. "לא ארגנת את זה בכוונה ששנינו נהיה לבד הא?" אמרתי בצחוק "למה כל כך מפריע לך?" מצמיד אותי אליו בביטחון. הוא לקח אותי לגן הוורדים, גן כל כך מקסים ויפייפה, ממש לא רחוק מהכנסת. שכבנו לנו על הדשא מתחת לעץ גדול וניסינו לפתח שיחת חולין. מידי פעם הוא העביר ליטוף בשיערי, צחקנו לנו, הבטנו בנוף המקסים, קלטתי שהוא הסתכל עלי במבט מאוהב, אבל מהר מאוד ניסיתי להזכיר לו את הקווים האדומים שלנו. 

אחר כך לאט לאט הצטרפו השאר, הוא כמובן התבאס מכך משום שרצה להישאר איתי באותו מצב אינטימי (ומביך!) שהיה לנו בבוקר, אבל אני העדפתי שלא. הלכנו כל החברים  לשחק סנוקר, כי מה כבר יש לעשות ביום לוהט שכזה? הוכחתי לעצמי כמה אני שחקנית נוראית, אבל שאיכשהו תמיד משתייכת לקבוצה המנצחת - עשינו 3 סיבובים ובכולם איכשהו ניצחנו, וכולם הסיקו שאני אומנם לא תורמת בכישורי המשחקיים, אך אני מאין קמע מזל אנושי שלהם. 

הבחור החתיך משולחן הסנוקר ליד עשה לי עיניים, אבל העדפתי לא לפתח איתו כלום, בטח כשאני יודעת שא' נמצא לידי. הייתי בחורה שמוקפת בנים, הבנות דפקו איחור אופנתי, אבל לא היה לי איכפת...נהנתי מתשומת הלב שלהם למען האמת ואפילו לא הייתי צריכה להתנהג או להתלבש בצורה זולה (ואני חושבת שאף אחת לא צריכה).

אחרי המשחק הבנות הצטרפו והלכנו יחד כולנו למסעדה נחמדה, אכלנו, השלמנו פערים מהזמן הרב שבו לא דיברנו ובקיצור, היה שמח. טיילנו קצת בעיר, אכלנו גלידה מעולה ובהמשך מצאנו אגם נחמד בו שיכשכנו את הרגליים והשפרצנו אחד על השני - היה פשוט כייף! חזרנו מהחום הנוראי הזה רטובים ומרוצים, אך עתה הגיעה השעה להיפרד, הייתי צריכה כבר לעלות לאוטובוס חזרה הביתה. נשיקות לכולם, חיבוק ארוך אחרון עד לפעם הבאה שניפגש (ובתקווה לפני שהצבא יפריד בנינו) התקדמתי לעבר האוטובוס כשלפתע א' תופס לי את היד , מעביר לי ליטוף איטי על הלחי ואומר לי "אוהב אותך" נושק לי על המצח ואני חומקת ממנו בזריזות לאוטובוס מבולבלת ומהורהרת. הדרך חלפה על פני כל הדרך כשהמחשבות מתרוצצות - הרי דיברנו, הכל הובהר, לשם מה הוא ממשיך לציין זאת? זה לא שאני פשוט אפול לזרועותיו...עדיין נותרתי מהורהרת.

מחר נוסעת לת"א לסופ"ש עם המשפחה, לברוח קצת ולנקות את הראש...

יולי.