אחד הדברים המוזרים שקרה לי בחיים- לראות מה כתבתי בשלב אחר של החיים. להרגיש שזה אותו דבר, אבל שונה, ולבכות על זה שאני מתבגרת והרי הרצונות תמיד משתנים; אחותי שמחה להגיד לי שהגעתי למסקנה הנלהבת הזו בגיל 6.
אני כותבת פה רק כדי לשמר את מה שכתבתי בעבר.. והנה אני רואה "הנושא החם: רוז וגו'". וכבר לא מתחשק לי לומר דבר על כל הבהלה התקשורתית והתגובות הפסיכולוגיות הקשות שזה מוביל, ועל החדשות הצהובות והסובייקטיביות ובכלל לא דיברתי על ערבים בשטחים, ודי אני כנראה בכלל לא שמאלנית אז אני צריכה להתבייש ולעמוד בפינה על דיבורי סרק.
(אולי אני ימנית כמו כולם, כמו הורים. אולי אין לי דעה פוליטית אמיתית, אבל גם זו אמירה פוליטית בפני עצמה, 1984 טרח להציג לי זאת מול העיינים.)
אגב, תקראו את 1984. בלי כל המהומה, באמת ספר מעולה. גם רגשי וגם מחשבתי, ומעורר מכל בחינה.
וגם הנסיכה הקסומה, כמובן (אומנם דומה מאוד לסרט, אבל יש בו כמה שניניות כל כך חמו-דות שאתם יכולים להרשות לעצמכם).
ולסיכום,
my name is igo montoya. you killed my father. preaper to die!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
