"הינה הן עולות שוב מעצמן במעלה עיניי, ויורדות בעזרת כוח המשיכה במורד לחיי.." א.נחושתן

כולם שונאים אותי..

אבל בדוגרי אני לא כלכך מתפלאת..

כאילו אני שונאת את עצמי אז אני דיי מבינה את כולם..

אז באמת אני לא מתפלאה או משהו..

כולם שונאים אותי..

אני בדרך למטה עכשיו כל כך כל כך נמוך

אני מרגישה את זה אני מטמוטטת..

בא לי לבכות..

לא יכולה

חייבת להראות לאמא שאני כן יכולה!

ושתסתום את הפה שלה!

אני לבד.

מוקפת חברים,

אבל כל כך לבד..

אף אחד לא מבין,

אף אחד לא מתענין,

וגם אם כן זה כנראה משהו מזדמן.

מוזר לי כך לראות את כולם..

אבל אף אחד באמת לא יודע מה קורה אצלי בעולם.

אבל זה בסדר..

כי גם אני לא ממש..

זה משהו חדש,

משהו מורגש,

שאדע זה יגיע.

שאדע זה יפתיע.

מגלה רגשות שלא ידעתי שקיימים..

מתאמצת בשבילו,

לא כמו בשאר הפעמים..

מפחדת לדבר.

מפחדת לספר..

זה פשוט..

לפחד לבד.

-אהבתי-

א.נחושתן 3\>

בגלל שכולם שכחו שיש כזה דבר שנקרא בלוג לא אכפת לי לשפוך ת'לב..

אני מרגישה כל כך לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד..

וזה קצת מוזר כי אני מוקפת בחברים מכל כיוון באמת..

אבל יואוו נמאס לי.. קשה לי ואפחד לא יודע...

ואני לא יכולה לספר לאפחד..

פשוט לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד...