הבלוג של אורי הייטנר

מאמרי "ה-dna של דת השלומיזם" עורר תגובות חריפות. במאמר זה אתייחס לכל הטענות.

אתחיל בדבריו של מיכאל בהט, אותו אני מוקיר ומעריך עד מאוד. מיכאל קבל על תוספת ה"איזם" שהוספתי למושג שלום, ושאל האם התכוונתי בכך להלעיג על הערך של רדיפת שלום. את התשובה לשאלה נתן בהט עצמו: "אני זוכר לא מעט ערכים חשובים, שהתעוותו במהלך השנים ואיבדו את משמעותם כאשר אנשים הוסיפו להם 'איזמים' כאלה ואחרים". אכן, הוספת ה'איזם' למילה שלום, נועדה לרמז לאותו עיוות שנעשה לערכים שאיבדו את משמעותם. השלום ורדיפת השלום הם ערכים נעלים בעיניי. אני רודף שלום לא פחות מדודו פלמה, שמאמרי היה תגובה לדבריו. אני סבור שהגישה המגדירה כשלום - כניעה לתכתיב של תוקפן, עקירת חבל התיישבות, גירוש רבבות תושבים מבתיהם והחרבת מפעל חייהם וכו', היא עיוות ערך השלום ואובדן משמעותו. כדי להבדיל בין השלום האמיתי לבין העיוות, הגדרתי את העיוות כ"שלומיזם".

ומכאן לתשפוכת המתלהמת של יוסף חרמוני. מאחר ואיני נוהג להכנס לתחרויות שאין לי סיכוי לנצח בהן, לא אנסה להתחרות עם חרמוני בהתלהמות, בהשתלחות ובדמגוגיה. אנסה להתעלם מההתלהמות ולהתייחס לטענותיו.

חרמוני לועג לטענתי שהגולן רווי באלפי שנות היסטוריה יהודית. כבר בתקופת ההתנחלות, כלומר עם כניסת בנ"י לארץ ישראל, התיישבו בני חצי שבט המנשה בגולן ובבשן - "ואת גולן בבשן למנשי" (דברים ד' מ"ג). התקופה מיוחסת, בערך, למאה ה-13 לפנה"ס. במאות השנים שלאחר מכן התבססה ההתיישבות הישראלית בגולן, בתקופת ממלכת דוד ושלמה, ממלכת ישראל ועוד. קוצר היריעה אינו מאפשר העמקה בנושא.

רצף החיים היהודיים בגולן נמשך גם בתקופת בית שני. בספרו "גמלא - עיר במרד" מתאר הארכיאולוג הדגול שמריהו גוטמן את התבססות האוכלוסיה היהודית בגולן, החל בתקופת עזרא ונחמיה. בספר מקבים א' מסופר על המסע ההירואי של צבא יהודה המקבי לחילוץ יהודי הגולן שעמדו בסכנת השמדה בידי האוכלוסיה היוונית שצרה עליהם. ממלכת החשמונאים שבה וכבשה את הגולן בתקופת המלך ינאי בסביבות שנת 100 לפנה"ס. הגולן יושב בצפיפות. העיר גמלא היתה בירת הגולן היהודי במשך כמאה וחמישים שנה עד נפילתה בשנת 67 לספה"נ.

חרמוני מתבסס על מחקר של יצחקי גל מ-1978 לפיו התגלו שרידי "רק" 20 יישובים יהודיים בגולן. מאז חלפו 30 שנה. בגולן התגלו בוודאות שרידים של 32 יישובים יהודיים, וההערכה היא שיש עוד עשרות כפרים כאלה. בכל א"י לא התגלה עד כה מקבץ כה צפוף של שרידי התיישבות יהודית כמו בגולן. חרמוני טוען שההתיישבות היהודית בגולן היתה רק בדרום הגולן. גוטמן, בספרו, מתאר את מלחמותיהם של אריסטובלוס ואלכסנדר ינאי נגד השבטים היטוריים שחדרו לאזור מרגלות החרמון וצפון הגולן – מלחמה שנועדה לשמור על רציפות היישוב היהודי באזור (ע' 51).

החיים היהודיים בגולן נמשכו ושגשגו לאורך כל תקופת המשנה והתלמוד ובעצם לכל אורך האלף הראשון לספירה.

בראשית הציונות היו ניסיונות לחידוש ההתיישבות היהודית בגולן, שהחזיקו מעמד כ-35 שנה, ומאז 67' – 41 שנות מפעל התיישבות משגשג בגולן.

אכן, אלפי שנות היסטוריה יהודית. אלה העובדות, גם אם אינן משרתות את האג'נדה הפוליטית של חרמוני.

חרמוני לועג להגדרתי את הגולן כ"אחד ממפעלי ההתיישבות הישראלים המוצלחים והיפים ביותר". ילעג כאשר ילעג. כל מי שמכיר את מפעל ההתיישבות בגולן, את הקהילתיות בגולן, את אופן עבודת המועצה בגולן, את תרבות החיים בגולן, את החקלאות והתיירות המשגשגות וכו' – יסכים עם הגדרה זו. גם מי שפוליטית מתנגד להתיישבות היהודית בגולן, יאמץ את ההגדרה הזאת. אם הוא אדם ישר והגון, כמובן.

חרמוני לועג לטענתי שהעם לא יתן את ידו לנסיגה מהגולן. אגב, בכך הסכמתי עם דבריו של דודו פלמה עליהם הגבתי במאמרי, רק הסברתי שהטעמים לעמדה זו של הציבור שונים לחלוטין מאלה אותם ציין דודו. טענתי מתבססת על כל הסקרים, בהם למעלה מ-70% מהציבור מתנגד לנסיגה מהגולן. עובדה – ראשי הממשלה מרבין עד ברק, שניסו להגיע להסכם על נסיגה מהגולן, עצרו ברגע האחרון, מתוך הבנה שהם עומדים להפסיד במשאל העם על הגולן, לו היו מחוייבים.

חרמוני מתגולל על קביעתי שאין בגולן בעיה דמוגרפית. ראשית, לעובדות – בגולן חיים היום 21,000 יהודים, ולא 18,000 – הנתון אותו המציא חרמוני. אכן, יש בגולן 20,000 דרוזים. 20,000 איש אינם איום דמוגרפי על צביונה היהודי של מדינת ישראל, ולכן אין בגולן שמץ של בעיה דמוגרפית.

מאחר וחרמוני חייב למצוא בעיה דמוגרפית בגולן, הוא מצא אותה בדמות האוכלוסיה הסורית שחיה בגולן לפני מלחמת ששת הימים. ההערכות הנוגעות לגודלה נעים בין 60,000 איש לכ-130,000 איש, וכמובן שחרמוני מאמץ את הגירסה הגבוהה יותר, ואף מחשב ומוצא שהיום מספרם מגיע ל-350,000 איש. כמובן שחרמוני מתעלם מכך שהעיר הגדולה והמאוכלסת ביותר בגולן, בתקופה הסורית, היתה קונייטרה, ממנה ישראל נסוגה ב-1974. אך למה לתת לעובדות לקלקל את הטיעון?

אם חרמוני עקבי בעמדותיו, עליו להתייחס לכל הפליטים הפלשתינאים כאל הבעיה הדמוגרפית של ישראל. לפי גישתו, גם אם ישראל תיסוג לקווי 67', עדיין תהיה בעיה דמוגרפית חמורה – מה עם כל הפליטים ש"גורשו" ב-1948? זוהי גישה פוסט ציונית מובהקת, המאמצת את הנראטיב הערבי. ב-1948 וב-1967 התגוננה ישראל מול תוקפנות הערבים, ואין כל סיבה שתידרש לשלם את מחיר התוקפנות. הגולן היה בידי הסורים עד 1967. אילו הסתפקו בכך והשלימו עם קיומה של ישראל, הגולן היה בידיהם עד היום. הם משלמים את מחיר תוקפנותם, וכל האחריות לבעיית הפליטים מהגולן היא עליהם.

מכל מקום, כל עוד חרמוני, תושב קריית שמונה, אינו מציע את ביתו לתושביה הערבים של חלסה, אל יטיף לנו, תושבי הגולן, בצדקנות מתחסדת, להיעקר מבתינו כדי ליישב מחדש את צאצאי הסורים שהתגוררו בגולן עד מלחמת ששת הימים.

אמי, עליה השלום, נהגה לומר שהבורות אינה דגל, ואין כל צורך לנופף בה. לא יזיק לחרמוני לאמץ את המכתם הזה.

* "על הצפון"