הבלוג של אורי הייטנר

בחירות חדשות ולא ממשלת המשך של "קדימה" – זה המוצא הראוי מן המשבר הפוליטי. אילו קיבלה ציפי לבני את ההחלטה הזאת מיד עם בחירתה לראשות מפלגתה, היתה חוסכת מהמדינה ומעצמה את ההתבזות במו"מ הקואליציוני העקר. לזכותה יאמר שלא הקימה קואליציה בכל מחיר. היא התעשתה באיחור של חודש, אך מוטב מאוחר מאשר כלל לא.

פרשנים שונים מסבירים בדרכים שונות את הסיבות לכישלון ניסיונה של לבני להקים ממשלה. לדעתי, הסיבה לכך פשוטה – השלטון הזה מיצה את עצמו, אין לו תקנה. הוא מיצה את עצמו, כיוון שממשלת "קדימה", שציפי לבני כיהנה בה כמספר 2, נחלה כישלון חרוץ בכל התחומים, ובעיקר במבחן העליון של ממשלה – מלחמה. הוא מיצה את עצמו, כיוון ש"קדימה" רצה על תקן של פוליטיקה נקיה והתגלתה כמאורת שחיתות. הוא מיצה את עצמו, כיוון ש"קדימה" התמודדה בבחירות על תקן של מפלגת מרכז, אך בראיון ראש השנה של אהוד אולמרט הוא הציג עמדות, שגם בזכוכית מגדלת אי אפשר למצוא הבדל בינן לבין עמדות חד"ש.

טוב שציפי לבני לא הקימה ממשלה, אך עלול להיות לכך מחיר כבד – הארכת שלטונו של אהוד אולמרט בכארבעה חודשים נוספים. במצב נורמלי לא היתה זו סכנה גדולה. ראש ממשלה אחר היה מבין שבמצבו אין לו מנדט לבצע מהלכים גדולים שיחייבו את יורשיו וישנו את פני מדינת ישראל. אולם מצבנו אינו נורמלי, כיוון שבראש הממשלה עומד אהוד אולמרט, אדם חסר גבולות ועכבות. הוא מכריז בגלוי שימצה עד תום את המנדט שאין לו לנסות לקדם את האג'נדה עמה לא הלך לבחירות. רק לאחרונה נודע שבביקורו ברוסיה התחנן באוזני הנשיא מדבדב שילחץ על אסד למהר ולסגור איתו עסקה, וזה עוד בטרם ידע ששלטונו יוארך במספר חודשים נוספים.

אולמרט עלול לעשות הכל כדי שלא להזכר רק כראש הממשלה שנאלץ לפרוש בשל שחיתות וחשדות בפלילים, אלא כמי שהוביל מהלך מדיני גדול, שנוי במחלוקת ככל שיהיה. מאחר ולא הוא יצטרך להתמודד עם האדמה החרוכה, הוא עלול לנסות לקדם הסכם פגע וברח עם הסורים או הפלשתינאים בדמדומי שלטונו. וגם אם לא יצליח להגיע להסכם, וסביר להניח שלא יצליח, הוא עלול לסבך את המדינה בפיקדונות מסוכנים שישאיר בידי אסד או אבו-מאזן, ובהם התחייבויות לנסיגה מלאה.

בדמדומי שלטונו של ברק, כתב לו היועץ המשפטי לממשלה, היום שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, שאין לו מנדט להמשיך בתהליך המדיני שהוביל. היועץ המשפטי הנוכחי, מני מזוז, כבר הבהיר שאין לממשלת המעבר סמכות לקבל החלטות מעבר לניהול השוטף של המדינה. שופטי בג"ץ, ובהם הנשיאה בייניש, מנעו בחירת שופטת (!) בטענה שאין לממשלת מעבר סמכות כזו, אף שאין זו החלטה ממשלתית, אלא נציגי הממשלה הם רק מרכיב אחד בפורום הבוחר. קל וחומר, כאשר מדובר בקבלת החלטות קרדינליות לעתיד ישראל, בידי ראש ממשלה שאין לו אמון הציבור והמצוי בעיצומן של חקירות פליליות לרוב.

אין לאולמרט מנדט למדיניות פגע וברח. יש למנוע ממנו את האפשרות לעשות כן. על המערכת המשפטית לומר את דברה. על אנשי הרוח והמצפון, תהיינה עמדותיהם הפוליטיות אשר תהיינה, להבהיר זאת. על ביבי נתניהו, המועמד לראשות הממשלה המוביל בסקרים, להבהיר שכל התחייבות מדינית של אולמרט בעיתוי הנוכחי לא תחייב אותו כהוא זה.

זהו גם מבחנה של ציפי לבני – אם היא מחוייבת באמת לפוליטיקה אחרת, עליה להבהיר שלא תיתן את ידה למחטף מדיני של אולמרט.

* "ישראל היום"