הבלוג של אורי הייטנר

נאום בפתיחת כנס יום השנה לרצח רבין, קצרין, 5.11.08

13 שנים חלפו מאז היום השחור, אחד הימים השחורים בתולדות מדינת ישראל ובתולדות העם היהודי, היום שבו נרצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין.

יצחק רבין נרצח בעיצומה של מחלוקת קשה בחברה הישראלית – מחלוקת על דרכה המדינית של מדינת ישראל, מחלוקת על הסכמי אוסלו עליהם חתם יצחק רבין.

הרצח היה בלתי לגיטימי, פשע נתעב שאין במילון מילים לבטא את גינויו. כל אלימות פוליטית, כל איום באלימות, הם בלתי לגיטימיים וראויים להוקעה.

אולם המחלוקת עצמה היא לגיטימית. ההתנגדות לדרכו של רבין ולמדיניותו היתה לגיטימית לחלוטין. גם אילו הוכיחה ההיסטוריה שדרך אוסלו צלחה, עדיין ההתנגדות לה היא לגיטימית. לא כל שכן, לנוכח העובדה שמרבית האזהרות של מתנגדי ההסכם התגשמו.

מאז הרצח ועד היום, יש ניסיון ליצור דה-לגיטימציה למחלוקת; ניסיון ליצור זיהוי בין המאבק הדמוקרטי הלגיטימי נגד מדיניות אוסלו, לבין הרצח.

הניסיון הזה הוא לא לגיטימי ובלתי דמוקרטי. הדה לגיטימציה למחלוקת, היא סתימת פיות ושלילת זכות הביטוי מחלק גדול מן העם. הניסיון הזה הוא ההיפך מן הלקח שעלינו להפיק מן הרצח.

הלקח הראוי מן הרצח הוא חיזוק הדמוקרטיה. כל צעד המחליש את הדמוקרטיה, מנוגד ללקחי הרצח. דה לגיטימציה לעמדה המתנגדת לדרך אוסלו מחלישה את הדמוקרטיה ולכן היא מנוגדת ללקחי הרצח.

הפיכת יום השנה לרצח רבין ליום של הנחלת מורשת אוסלו והשתקת מתנגדיה, היא החמצה גדולה. מן הראוי שיום השנה לרצח רבין יהיה יום של חשבון נפש לאומי, שבו נבחן את דרכה של החברה הישראלית, את חוסנה של הדמוקרטיה, את חוסנו של החוק, את רמת הסובלנות, את היכולת לקיים דיאלוג בוגר ואחראי על המחלוקות בתוכנו, את רמת האלימות, את האחדות הלאומית, את הסולידריות החברתית. אנו, בגולן, מקדישים מידי שנה את יום השנה לרצח רבין, למפגש של חשבון נפש. מידי שנה אנו בוחרים בנושא הנוגע לדמותה של החברה הישראלית, וממקדים בו את חשבון הנפש. השנה בחרנו בסוגיית האקטיביזם השיפוטי, שאלת מקומו ומעמדו של בית המשפט העליון במערכת הדמוקרטית הישראלית, שאלת הפרדת הרשויות במדינת ישראל.

כפי שהמחלוקת על אוסלו לא היתה בין רודפי שלום לעוכרי השלום, ולא בין פטריוטים לבוגדים, כך גם המחלוקת הזאת אינה בין שוחרי שלטון החוק לעוכרי שלטון החוק, בין מי שרוצים לחזק את המערכת המשפטית לבין מי שרוצים לשבור אותה. כמו בכל מחלוקת, יש קיצונים בשוליה התופסים עליה טרמפ בשם אג'נדה זרה, אך לבה של המחלוקת הוא דיון לגיטימי על דמותה של ישראל כמדינת חוק יהודית, ציונית ודמוקרטית; מחלוקת בין שני צדדים המחפשים את הדרך הנכונה לעיצובה של ישראל כמדינה כזאת. למרבה הצער, גם במחלוקת הזאת אנו נתקלים בהקצנה, בהתלהמות ובדה-לגיטימציה לדעה אחרת. כאן, בערב הזה, נקיים דיון תרבותי ומכובד בין תפיסות העולם השונות.

13 שנים חלפו מאז אותו רגע מר ונמהר, בו יהודי, אזרח ישראל, רצח את יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל. רוצחו של ראש הממשלה ניסה לסיים מחלוקת פוליטית לגיטימית באמצעות כדורי אקדח. המסר שלנו הוא - לעולם לא עוד! השיח הדמוקרטי המתקיים כאן הערב, הוא התשובה האמיתית לרצח.