הבלוג של אורי הייטנר

יש בי נוגדנים טבעיים כלפי כריזמטורים ויותר מכך, כלפי קהל משולהב. יש בי חששות כבדים מפני מדיניות החוץ של ברק אובמה. ואף על פי כן, כאשר צפיתי בשידור חי בנאום הניצחון של אובמה, חשתי התרגשות עצומה והזדהות רבה.

גורם מרכזי לתחושה זו היא עצם בחירתו של שחור לתפקיד החשוב ביותר בעולם, לנוכח ההיסטוריה הגזענית בארה"ב. בחירתו יוצרת תחושה של צדק היסטורי, של ניצחון ערכי החירות והשוויון. אך אובמה לא רץ בשם צבע עורו ולא ביקש תמיכה מסיבה זו. אין ספק שמדובר במנהיג טבעי, אדם מוכשר ביותר, בעל אישיות סוחפת, בעל קסם אישי רב, המקרין אמינות ואנושיות ולכן מעורר אמון והזדהות. אובמה מדבר בשם חזון, לא גבוה מידי אך מרומם נפש, של חברה צודקת יותר, המבוססת על ערכים של הוגנות, סולידריות ואנושיות; אנטיתזה למסר המפורר והמנכר של הדרוויניזם החברתי השליט בעשורים האחרונים בעולם כולו, ובארה"ב בפרט. נאומו של האוראטור הדגול הזה, לאחר בחירתו, יצר תחושה של משק כנפי ההיסטוריה. מאות מיליונים שצפו בנאום, בכל רחבי העולם, חשו שהם נוטלים חלק באירוע שעשוי לשנות את פני ההיסטוריה ולהצעיד אותה לעתיד טוב יותר.

היכולת להיבחר מעידה על כושר מנהיגות, אך מבחן המנהיגות האמיתי הוא הבוקר שלאחר הבחירה. 4.11 היה מבחן מנהיגות גדול לאובמה והוא עמד בו בהצלחה רבתי, אולם המבחן האמיתי יחל ב-20.1.09, כשאובמה יכנס לבית הלבן. עומדים בפניו אתגרים גדולים מבית ומחוץ, ובהם המשבר הכלכלי.

נשיא ארה"ב אינו מנהיג של העם האמריקאי בלבד, אלא מנהיג העולם החופשי כולו, והוא נבחן בהנהגת העולם לא פחות מאשר בהנהגת ארצו. בפני העולם החופשי ניצב אתגר שלא היה כמותו מאד ימי היטלר – איום הקנאות האסלאמית.

מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001 היא ההמחשה של האיום – מטרת הקנאות האסלאמית היא להרוס, להשמיד ולאבד את העולם החופשי, על מנת להשליט תחתיו על העולם כולו את האסלאם. האיום האסלאמי הוא כפול: א. הטרור האסלאמי, מאל-קאעידה, דרך חיזבאללה ועד חמאס. ב. התחמשותה של איראן, מעצמת הקנאות האסלאמית, בנשק גרעיני. מציאות של איראן גרעינית, כמוה כמצב בו להיטלר היה נשק גרעיני. זו מציאות בלתי נסבלת, שיש למנוע אותה בכל מחיר, גם אם המחיר יהיה מלחמה קשה (אם כי יש לנסות למצות קודם את הלחץ הכלכלי, אך בצורה הרבה יותר חמורה מכפי שהדבר נעשה עד עתה – בחרם כלכלי מוחלט, מלווה באיום בפעולה צבאית, אם לא יהיה די בו).

כדי לנצח את הקנאות האסלאמית, העולם החופשי זקוק למנהיג נחוש, שידע להלהיב אותו בחזון של עולם טוב יותר, אך גם לדרוש ממנו דם, יזע ודמעות בדרך להגשמת החזון. יש צורך במנהיג שידע להציב חזון של עשה טוב, אך לא פחות מכך, להלחם ברע. זוהי מלחמת בני אור בבני חושך, ובני אור זקוקים למנהיג כדי לנצח.

העולם החופשי זקוק היום לצ'רצ'יל חדש. האם אובמה ניחן בתכונות הצ'רצ'יליאניות? אין ספק, שבדומה לצ'רצ'יל מצטייר אובמה כמנהיג המעורר השראה ומסוגל להניע בני אדם שוחרי טוב. אולם במערכת הבחירות שניהל, הוא הציג מדיניות חוץ צ'מברליינית, בקריאתו למו"מ עם איראן. אין כל מקום למו"מ עם איראן, ועצם הנכונות לדון עמה נותן לה לגיטימציה. אין כל סיכוי לשכנע את הקנאות האסלאמית למתן את דרכה באמצעות פייסנות. צ'מברליין חזר מהמו"מ עם היטלר ומהסכם מינכן, בהצהרות פופוליסטיות נוסח "שלום עכשיו": "הבאנו שלום בדורנו". עמו נסחף אחרי הפופוליזם והריע לו. אבל הפייסנות כלפי הנאצים הובילה למלחמה הנוראה ביותר בהיסטוריה ולשואת יהודי אירופה. הלקח של "לעולם לא עוד", מחייב את האנושות הנאורה להלחם ברע המוחלט ולא לנסות לפייסו.

האם מול האתגר האסלאמי יהיה אובמה צ'רצ'יל או צ'מברליין? זה מבחנו הגדול של אובמה. יש להניח, שזמן קצר אחרי כניסתו לתפקיד, יחתרו ארגוני הטרור האסלאמיים לפרובוקציה קשה, שתעמיד את אובמה במבחן. באופן התמודדותו במבחן זה, עשוי אובמה לחרוץ את עתיד האנושות.

* "ישראל היום", "שישי בגולן"