הבלוג של אורי הייטנר

ביום בו קיבל בית המשפט העליון את ההחלטה לפנות את הבית בחברון, הגיע אליי, כאל חלק מתפוצת ענק, דוא"ל מ"הוועד להצלת העם והארץ" (או משהו כזה) ובו הצעה מאת הרב וולפא – 1,000 ₪ לחייל או שוטר שיסרב לפנות את הבית.

תגובתי האינסטינקטיבית להצעת השוחד היתה דוא"ל תשובה בו אני מודה על ההצעה, אך מוחה על המחיר הנמוך ועומד על המקח. במחשבה שניה נמלכתי בדעתי – הנושא רציני מכדי שאתייחס אליו בהיתול.

את הפטנט של הסרבנות העתיק הימין הרדיקלי מאבותיו הרוחניים בשמאל הרדיקלי. לא רק את עצם הפטנט, אלא גם את השפה המכובסת המצדיקה את הסרבנות – "סרבנות מצפון", "להיות שלם עם מצפוני", "התנגדות בלתי אלימה", "המפקד אני לא יכול" ושאר הבל ורעות רוח. כמובן שהטרמינולוגיה הזאת נועדה לכסות את האמת – אקט פוליטי אנטי דמוקרטי, של יצירת מסה קריטית של סרבנים כדי לסכל את מדיניות הממשלה. סרבני הימין הרדיקלי העתיקו ממוריהם הרוחניים גם את הטענה האבסורדית המקלה בחומרת המעשה כיוון "שהסרבנים מוכנים לשלם את המחיר ולשבת בכלא". ממתי העובדה שעבריין נענש הופכת את העבירה ללגיטימית?

והנה, על הפטנט החדש של הימין הקיצוני השמאל הקיצוני לא חשב (ככל הידוע לי). שיחוד חיילים לסרב תמורת כסף, זו המצאה חדשה. דמיונם של המטורפים משמאל, כנראה, אינו פרוע כשל תלמידיהם מימין.

הצעת השוחד הזאת היא חלק ממסע של הסלמה מסוכנת סביב פינוי הבית בחברון. כמוה -כאיומים באלימות ("עמונה תהיה משחק ילדים לעומת..."). כל אלה הינם תולדה של המרד במדינת ישראל ובממלכתיות הישראלית. עצם הפרת החלטת בית המשפט העליון, היא הביטוי המובהק לאותו מרד.

"יש שופטים בירושלים", אמר ראש הממשלה מנחם בגין, בתגובתו להחלטת בג"ץ להעתיק את מקומו של היישוב אלון מורה מהר רוג'ייב. בגין לא אמר שהחלטת בג"ץ מוצדקת. הוא לא אמר שהוא מסכים עם ההחלטה. הוא לא טען שעמדת המדינה, קרי הממשלה בראשותו, היתה שגויה. הוא לא חזר בו בעמדתו המקורית. אולם הוא הבהיר שישראל היא מדינת חוק דמוקרטית, ובתור שכזו הכל, כולל הממשלה, מחוייבים בביצוע החלטות בית המשפט.

נכון, היו אלה ימים אחרים; בית המשפט בראשותו של השופט יצחק כהן היה מרוסן, לא סבר ש"מלוא כל הארץ משפט", לא טען ש"הכל שפיט", לא התערב בעניינים מדיניים, ביטחוניים ותקציביים כבית המשפט היום. לכן, הוא נהנה מסמכות ומכבוד שבית המשפט היום אינו נהנה ממנו. מעמדו של בית המשפט נמוך היום יותר מבעבר, בעיקר בשל שגיאותיו. אולם עדיין – אין לנו בית משפט אחר. זה בית המשפט העליון והחלטותיו מחייבות. ניתן לחלוק על בית המשפט, מותר לבקר את החלטותיו, אך אי אפשר להפר אותן, אחרת אי אפשר יהיה לקיים מדינה. וכבר פסקו חז"ל, ש"אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו" (מסכת אבות ג', ב').

מתנגדי החלטת בית המשפט טוענים שהיא שגויה מבחינה משפטית. אדרבא, שיבקשו דיון חוזר בהרכב רחב יותר, שינהלו מו"מ משפטי לתיקון פגמים שעלו בבית המשפט וכד'. אולם אין לאיש סמכות להפר את החלטת בג"ץ. הלגיטימציה להפרת החלטת בג"ץ, נותנת לגיטימציה לאיומים באלימות, לאלימות עצמה וגם להצעת השוחד לסרבנים.

* "מקור ראשון"