הבלוג של אורי הייטנר

בחירתו של שמעון פרס לנשיאות, נהנתה מתמיכה ציבורית רחבה. לאחר בזיון קצב, ציפה הציבור לדמות מכובדת ומאחדת, שתשקם את כבוד מוסד הנשיאות ומעמדו, דמות שתהווה סמל לממלכתיות ולריבונות. שמעון פרס נמצא מתאים לדרישות המכרז – זקן השבט, אדם שהפוליטיקה הקטנה כבר מאחוריו, אדם שעמד בלב העשיה עוד טרם קום המדינה ובכל שנותיה, איש תרבות, איש ספר, מדינאי מוערך בכל רחבי העולם, מנהיג בעל שיעור קומה.

אני מודה שחששתי מפני בחירתו של פרס לנשיאות. חששתי שלא ידע לרסן את יצר השלטון שלו; שיתקשה לקבל את העובדה שהוא "רק" נשיא ולא ראש הממשלה, שלא יעמוד בפיתוי להוביל מהלכים מדיניים.

למעלה משנה הצליח פרס להתאפק. ולפתע, לקראת הבחירות, לנוכח קריסת שלטון אולמרט, בוואקום הפוליטי שנוצר, לא הצליח פרס לכבוש את יצרו, ותוך ניצול מעמדו הנשיאותי המורם מעם, שכח שהוא נשיא והחל לגלגל יוזמות מדיניות.

כנראה שהננו טכנולוגיה החלה לשעמם את פרס. כעת הוא מתמסר ומתמכר למיזם חדש, שיווק היוזמה הערבית, גלגולה המאוחר של היוזמה הסעודית. ללא לאות הוא חותר לקידום היוזמה, בקרב המערכת הפוליטית בארץ ובקרב המערכת המדינית בעולם, למרות שהממשלה, כן אפילו אולמרט, מסתייגת מהיוזמה; חרף העובדה שבעוד שבועות ספורים תתקיימנה בחירות בישראל וסביר להניח שינצחו בה מתנגדים נחרצים לתכנית. לפרס זה לא מזיז. הוא רץ מארץ לארץ, הוא מנסה לשכנע את אובמה, ממריץ את בראון, לא נח לרגע.

היוזמה שפרס מקדם, מסוכנת מאין כמותה. כל ממשלות ישראל, אפילו היוניות ביותר, נזהרו מליפול למלכודת של מו"מ עם חזית ערבית אחידה. במו"מ בילטרלי עם כל גורם, ניתן להשיג, לחלץ, אי אלו הישגים. במו"מ עם חזית ערבית אחידה, אין מצב שבו הצד הערבי יוותר על משהו. תמיד יתיישר הצד הערבי עם הסמן הקיצוני ביותר, כדי לשמור על החזית האחידה. כך, הברירה של ישראל תהיה כניעה מוחלטת לתכתיב, או פיצוץ המו"מ והאשמתה בהחמצת ההזדמנות הבלתי חוזרת לשלום. והנה, שמעון פרס, נשיא המדינה ששכח שהוא נשיא, מוליך בכל כוחו את ישראל אל המלכודת המסוכנת הזאת. מלכודת של תכתיב כלל ערבי לנסיגה לקווי 67' ולקבלת "זכות" השיבה, שמשמעותה חורבן מדינת ישראל.

בשבוע שעבר ביקר פרס בבריטניה. בין טקס קבלת ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת אוקספורד, טקס קבלת תואר אבירות ממלכת בריטניה ועימות עם מפגינים אנטישמיים שגידפוהו כ"פושע מלחמה", נשא פרס מספר נאומים בעלי מסר שערורייתי.

בנאומיו, הודיע פרס לנשיא סוריה, שאם יגלה נכונות לשלום יקבל את הגולן. נשיא המדינה הוא סמל הממלכתיות והריבונות. מי שמו לוותר בהבל פיו על שטח ריבוני של מדינת ישראל, על פי החלטת המוסד העליון של הדמוקרטיה והריבונות הישראלית? מהיכן עזות המצח שלו להבטיח הבטחות סרק, בניגוד לדעת רובו המכריע של הציבור בישראל?

חמור יותר. פרס לא דיבר על ויתור ישראלי על הגולן. הוא הבטיח לסורים שהם יקבלו בחזרה את השטח "שלהם". האזרח מס' 1 של מדינת ישראל, מרשה לעצמו, ללא כל סמכות, להתייחס לשטח ריבוני של מדינתו כאל שטח השייך לאויב. הרי זו שערוריה ממדרגה ראשונה. בכל ההיסטוריה האנושית, היה הגולן בשלטון סורי 21 שנים בלבד. באותן שנים היה הגולן בסיס לתוקפנות מתמדת נגד מדינת ישראל ואזרחיה. הגולן, הרווי אלפי שנות היסטוריה יהודית, נמצא תחת שלטון ישראל כפליים מאותן שנים (42 שנים מתשכ"ז עד תשס"ט). 27 שנים הגולן הוא שטח ישראלי ריבוני. הגולן הוא אחד מאזורי ההתיישבות הציונית המוצלחים ביותר, והוא מרשה לעצמו לדבר עליו כעל שטח השייך, כביכול, לסורים. איזו חוצפה!

פרס התבטא לא אחת נגד לימודי ההיסטוריה. יש ללמוד את העתיד, לא את העבר, הוא נוהג לשווק את מכתמו החבוט. אם כך, מוטב שישים סכר על פיו, ולא יפגין ברבים בורות כזו בהיסטוריה של ארצו ושל מדינתו.

בנאומו בפני בתי הפרלמנט הבריטי, היתה לפרס הברקה היסטורית מדהימה נוספת: פרס הודה לבריטניה, על שפתחה את שערי ארץ ישראל בפני ניצולי השואה, כאשר מדינות רבות סרבו לעשות כן. לא יאומן! הרי בריטניה השליטה על א"י בימי השואה את משטר הספר הלבן וסגרה את שערי הארץ בפני יהודים. אילו פתחה את שערי הארץ ליהודים, השואה לא היתה נמנעת, אך מימדיה היו קטנים יותר, ורבבות יהודים, אם לא למעלה מזה, היו מוצאים מקלט במולדתם. גם אחרי השואה סגרה בריטניה את שערי הארץ בפני הפליטים, ניצולי השואה, וגרשה אותם לאירופה ולמחנות בקפריסין.

איני סבור שבנאום ממלכתי חגיגי בפני בתי הפרלמנט, היה על פרס לבוא חשבון עם בריטניה. מוטב היה להמנע מהמחלוקת ההיסטורית. אך להעלות את ההיסטוריה במפגן כל כך שקרי ומעוות של חנופה?

פרס נבחר כדי לשקם את מוסד הנשיאות בישראל. נדמה שהוא נחוש להחריבו.

* "שישי בגולן"