הבלוג של אורי הייטנר

ביום שלישי שעבר לא ירד גשם. אילו ירד גשם, ודאי היינו מוצאים למחרת כותרת ענק בעיתונים: "גם השמים בכו", בסיקור הלוויתו של יעקב אלפרון. היתה זו כותרת הולמת לאופן שבו סיקרה התקשורת את מותו של הארכי פושע.

נדמה לי, שמאז מותו של יוסי בנאי, להבדיל, אף אישיות לא זכתה לסיקור כזה בפרידתה מאיתנו. במשך ימים הוצפנו בביוגרפיה של המנוח, תיאור ההלוויה והאבל, ראיונות עם האלמנה, האח, החברים; עמודים שלמים מרוחים בכתבות צבע על איש משפחה למופת, אבא נפלא, חבר טוב שתמיד שש לעזור לאנשים. גבר שבגברים שתמיד ניתן לסמוך עליו. וסגידה והערצה לקשיחותו, לערמומיותו, לחכמתו, לכריזמה שלו. ממש אבל לאומי.

וכמובן, כתבות על השאלה הלאומית החשובה – מי יירש את האימפריה? העיתונאים מצביעים על בנו, דרור אלפון, שאינו רק חבר נפלא, אלא גם חייל למופת. כאן, לדעתי, התקשורת פספסה קצת. מה בוער? לא עדיפה תכנית ריאליטי "פושע נולד" או "נולד לפשוע", פצצת רייטינג שבה נבחר ב-sms את הראוי מכולם?

מה קרה לנו? איך זה שפושעים נתעבים היו לסלב; לגיבורי תרבות ולכוכבי תקשורת? זה התחיל בשרה אנג'ל והמשיך באופנובנק ובשנים האחרונות זו ממש מכת מדינה. איך זה קרה?

בטיול שערכתי בארה"ב, לפני למעלה מעשרים שנה, ביקרתי בבית הכלא המפורסם באל-קטרז. בביקור זה הופתעתי לראות איך בכל תא מסופר על אחד מראשי המאפיה שהיה כלוא שם, עם תמונתו וסיפורו, במגמת גלוריפיקציה של אותם בארוני פשע, כאילו היו לוחמי חרות שבמותם ציוו לאומה האמריקאית את החיים. כעבור ימים אחדים, בעיר אחרת (שכחתי היכן היה הדבר), הופיעה כתובת שבבית זה התגורר אל-קאפונה ולידו הוצבה מכוניתו המפוארת כאנדרטה לגיבור לאומי בן המקום.

מה הופך פושעים לגיבורים לאומיים? שאלה זו הטרידה אותי מאוד. התשובה שנתתי לעצמי, היתה שבחברה שהכסף והעושר הם האידאל שלה, והאינדבדואליזם הקיצוני הוא הערך המרכזי שבה, יכולים גם ראשי הפשע המאורגן להיות גיבורים לאומיים, כמגשימי החלום האמריקאי. יש הרבה צדדים יפים לחברה האמריקאית, אך זה הצד המכוער, הביטוי הנפסד לסולם הערכים המעוות שבמרכזו הבצע. אצלנו, כך חשבתי, זה לא יכול לקרות.

טעיתי. כרגיל, אנו נוהגים לחקות את הצד הוולגארי באמריקאיות. העובדה שאנשים  כרוזנשטיין וכאלפרונים הופכים לגיבורי תרבות במקומותינו, היא ביטוי קיצוני למציאות החברתית של ישראל 2008. בחברה המתנערת מן הסולידריות החברתית ומן המחוייבות החברתית, מה הפלא שאדם המגלם את היפוכה המוחלט של הסולידריות – את הניכור של אדם לאדם זאב, הופך לאחד מסמליה? מה הפלא שבחברה המקדשת את הכסף והכוח, אדם שכולו משדר כוחניות ובצע, הופך למוקד להערצה?

אם איננו רוצים להיות לחברה אלפרונית, עלינו להפוך את סולם הערכים המעוות המשתלט עלינו על ראשו; לשוב ולשים בראש סולם הערכים את הצדק החברתי, שוויון ערך האדם, הסולידריות הלאומית והחברתית, הערבות ההדדית.

 הפורטל לצדק חברתי bsh