איני מתרשם יותר מידי מה"פוליטיקה האחרת" של ציפי לבני. מי שדבקה בשרון, דבקה בכיסאה תחת אולמרט והקיפה עצמה ברמון, בר-און והנגבי, רחוקה מלייצג בעיניי פוליטיקה אחרת. אולם בקריאתה לאולמרט ללכת הביתה לאלתר, היא צודקת לחלוטין.
על אולמרט לצאת לחופשה מהסיבה המוסרית – מי שנאשם במרמה בנסיבות כל כך חמורות ובמקביל חשוד בשורה של עבירות, אינו ראוי לאייש את תפקיד ראש ממשלת ישראל אפילו יום אחד.
על אולמרט לצאת לחופשה, מאחר וראש ממשלה זקוק למינימום אמון ציבורי, ואולמרט איבד מזמן את האמון הציבורי, ועם ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום (בכפוף לשימוע) הוא איבד את שיירי השאריות של אמון הציבור, אם עוד היו כאלו.
על אולמרט לצאת לחופשה, כי זה הנוהג הקיים בישראל. יצחק רבין נהג כך, כאשר היועץ המשפטי התכוון להגיש כתב אישום נגד אשתו, בעבירה טכנית קטנה, שכשלג תלבין לעומת העבירות עליהן נאשם ובהן חשוד אולמרט. היה זה בממשלת מעבר ערב בחירות. רבין לא הסתפק בהתפטרות מראשות הרשימה, כלומר מהאפשרות להיות ראש הממשלה אחרי הבחירות, אלא יצא מיד לחופשה, ואיפשר ליריבו ושנוא נפשו שמעון פרס, בימים הקשים ביותר של השנאה בין השניים, כאשר רבין חשד (לא בצדק) בפרס שהוא עומד מאחורי הדלפת פרשת חשבון הדולארים, למלא את מקומו. אבל להשוות את אולמרט לרבין זה באמת מוגזם.
על אולמרט לצאת לחופשה, כי מגיעה לנו חופשה ממנו.
אין לי ויכוח עם הפרשנות המקובלת על צעדה של לבני – שזה צעד אישי ופוליטי, שנועד לאפשר לה להתמודד בבחירות מכס ראש הממשלה ולמצער, לבדל עצמה ציבורית מאולמרט. למרבה הצער, אלה השיקולים של פוליטיקאים, בוודאי בזמן בחירות. אבל איני בוחן אותה על פי כוונותיה, אלא על פי מעשיה – במקרה זה היא עשתה מעשה נכון, אמרה את האמירה שחייבת היתה להיאמר, וטוב שנהגה כך, גם אם מניעיה זרים.
לעומת זאת, אין ספק שגם המניע של נתניהו וברק שלא תבעו את הליכתו המיידית של אולמרט הביתה, הוא פוליטי ואישי – מניעת התמודדותה של ציפי לבני מכס ראש הממשלה. אבל במקרה שלהם, המניעים הזרים הביאו אותם להחלטה שלילית, הנושאת מסר שלילי לציבור.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
