הבלוג של אורי הייטנר

מי צודק בסוגיה המשפטית של הבעלות על בית המריבה / בית השלום? האם באמת נקנה הבית כדין, בכסף מלא? האם באמת המוכר המתכחש לעסקה, מתכחש תחת איום במוות בידי הפלשתינאים? האם בית המשפט העליון פסק בפזיזות כשלא איפשר הישארותם של היהודים בבית עד סוף ההליך המשפטי?

אלו שאלות מעניינות מאוד וחשובות מאוד. אך כעת כלל אין הן רלוונטיות.

האם נכון וראוי להגיע לפשרה בסוגיית בית המריבה / בית השלום, כדי למנוע פיצוץ שעלול להיגמר רע, רע מאוד? בדרך כלל אני חסיד של הידברות ושל ניסיון להגיע להסכמות ולפשרות. ראוי למצות כל דרך לפני שמגיעים לעימות, בוודאי לעימות אלים. ניתן וראוי היה להגיע לפשרה שהיתה מונעת את העימות האלים בעמונה. לפני שבועיים עוד ניתן וראוי היה להגיע לפשרה בסוגיית הבית בחברון.

אולם כל זה אינו רלוונטי היום. שאלת הבית, הבעלות עליו, הזכויות עליו – היא שאלה מעניינת, אך כעת ניצבת על סדר היום סוגיה הרבה יותר חשובה, שהיא ורק היא צריכה להדריך את מקבלי ההחלטות.

היום מתרחש בחברון מרד – מרד במדינת ישראל. מאות, אולי אלפי פרחחים מוסתים, הרימו יד גסה על צה"ל, על המשטרה, על בית המשפט העליון, על מדינת ישראל. הם בזים למדינה, הם שונאים את המדינה, הם מצפצפים על המדינה ועל חוקיה, הם מרשים לעצמם לעבור כל גבול. ולא פחות חמורה – התנהגותם האלימה והפורעת כלפי הפלשתינאים בחברון; ההתנכלויות, יידויי האבנים, שריפת המכוניות, הפלישות לבתים, חילול מסגד ובתי קברות, אותו סוג של פרעות שאנו, היהודים, מכירים היטב מן ההיסטוריה הקשה שלנו.

כאשר מתרחש מרד במדינה, יש להניח הכל בצד ולהתרכז בדבר אחד – דיכוי המרד. יש לדכא את המרד בכוח, כי אין עם מי לדבר, כי המורדים מבינים רק כוח. יש להפעיל את כל האמצעים הדרושים לדיכוי המרד – אלות, גז מדמיע, כדורי גומי, חצציות, רימוני הלם. וכל אחד ואחת מן המורדים חייב למצוא עצמו מאחורי סורג ובריח, ולא לזמן קצר.

המשימה הלאומית של דיכוי המרד, חייבת לעמוד מעל לכל חילוקי הדעות הפוליטיים בין ימין ושמאל. את כל חילוקי הדעות יש להניח בצד, כיוון שדיכוי המרד הוא הכרח קיומי למדינת ישראל. המדינה לא תוכל להתקיים אם תאפשר לאנרכיה להשתולל. המדינה מגלה במשך שנים רפיסות הן כלפי המתפרעים השבועיים בבלעין ונעלין והן כלפי נוער הגבעות המשתולל באזור שכם וחברון. הרפיסות הזאת, הן של כוחות הביטחון והן של מערכת המשפט, היא שאיפשרה את ההידרדרות למרד בחברון. אולם כעת נחצו כל הקווים האדומים. במצב שנוצר, אין משימה דחופה יותר מאשר לשבור אותם.

* "אומדיה"