לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2008

פצצת תיאטרון


את המחזאי רועי רשקס, אחד היוצרים המוכשרים והמצליחים בישראל, הכרתי אישית לפני למעלה משמונה שנים, עת למדנו יחד בבית המדרש "ניגון" במדרשה ב"אורנים", ומאז התיידדנו. הקשר בינינו הניב פרי תיאטרוני, הרוויו הסאטירי "סאטירמה"ג" בשנת 2000, סאטירה פוליטית שהעבירה מסר של התנגדות לנסיגה מהגולן.

 

הסאטירות הפוליטיות והמחזות שכתב רועי  עד אז, ביטאו את עמדת השמאל היוני בישראל. שחקן, מטבע מקצועו, נכנס לעורם של אחרים ומציג אותם על הבמה. מחזאי, בדרך כלל, מבטא בכתיבתו את השקפותיו. איך יכול רועי לכתוב מחזה והיפוכו? שמא מדובר באתגר מקצועי אישי, ביטוי יכולת הכתיבה לכל כיוון? רועי הסביר זאת אחרת: התיאטרון הוא מעין אספרנטו, שפה בינלאומית, שביכולתה לגשר בין השפות של השבטים השונים, המנהלים שיח עקר של חרשים. רועי מאמין בתיאטרון כגשר המאפשר הבנה בין איש לרעהו, בין שבטים ואידאולוגיות. עוד לפני סאטירמה"ג, אותו יצר מתוך דיאלוג אתי ועם חברים אחרים בגולן, הוא יצר הצגות (לא סאטירות) עם קבוצות של ערבים ישראליים ושל דתיים לאומיים, שביטאו עצמם על הבמה באמצעותו.

 

רועי כתב עשרות מחזות, רבים מהם עלו על הבמות. בין השאר הוא עסק בסוגיות מרכזיות בחברה הישראלית, ובהם המשבר בקיבוץ ("כמו בתוך קופסה", הסאטירה הראשונה שלו באמצע שנות השמונים. רועי הוא חבר סאסא), מלחמת לבנון ("סוג'וד", ההצגה המצליחה ביותר שלו), יחסי דתיים לאומיים עם החרדים ("באשר הוא שם", שהוצג גם במתנ"ס הגולן), פרשת החייל מדחת יוסף, מורשת תל חי, פרשת הצלילות בנחל קישון וטיוחה ועוד ועוד.

 

את העבודה עם רועי על סאטירמה"ג התחלתי כדובר ועד יישובי הגולן, וסיימתי כמנהל המתנ"ס, עם כניסתי לתפקיד. היתה זו הפקה של המתנ"ס. סאטירמה"ג היתה כישלון בימתי צורב. כיוון שנושא הגולן ירד מספר חודשים קודם לכן מהפרק, הוא כבר לא עניין, וטוב שכך. אישית, למדתי בדרך הקשה לקח של זהירות מפני כניסה להרפתקאות כספיות. אולם מבחינה אמנותית אהבתי מאוד מאוד את התוצאה - הצגה יפהפיה, מצחיקה מאוד, המעבירה בדרך אחרת את המסר החשוב שלנו.

 

****

 

"הפצצה יקירתי" ההצגה החדשה של רועי רשקס, שעלתה לאחרונה בתיאטרון "מראה" בק"ש (רועי ניהל בעבר את תיאטרון "מראה" ורבים ממחזותיו עלו בבמה זו), מעבירה מסר פציפיסטי.

 

קשה שלא להזדהות עם מסר של שנאת המלחמה. לכאורה, מה מוסרי יותר? אני שולל את הפציפיזם. המוסר הוא היכולת להבחין בין טוב ורע ולהיאבק ברע. הפציפיזם, המעמיד במרכז את עצם ההתנגדות למלחמה, הוא נייטרלי למעשה בין הטוב והרע, וככזה אין הוא מוסרי. בראשית שנות ה-30, כתב נתן אלתרמן את שירו הפציפיסטי הידוע "אל תתנו להם רובים". זמן קצר אחר כך היטלר עלה לשלטון. פציפיסטים עקרוניים התנגדו למלחמה בהיטלר ונשארו נייטרלים עד הסוף. אלתרמן התפכח, ובזמן מלחמת העולם השניה והשואה, ואח"כ מלחמת העצמאות ומלחמות ישראל, כתב שירים ברוח אחרת לחלוטין, כמו "חרב הנצורים", "הנה תמו יום קרב וערבו", "זמר הפלוגות" (ובו השורה "אין עם אשר נסוג מחפירות חייו"), "מגש הכסף" ועוד ועוד. אני משוכנע, ששירים אלה ביטאו גישה מוסרית יותר, ואילו מי שדבק במסרי "אל תתנו להם רובים" – משהו פגום בתפישתו המוסרית.

 

המסר הפוליטי של ההצגה הוא המסר הפשטני, החד מימדי, השטחי, של הפצפיזם. המלחמה היא לא הגיונית וחסרת תוחלת, היא המצאה של גברים שלא ממש התבגרו, שהטסטוסטרון מוליך אותם ותאוות הכוח והכבוד מעבירה אותם על דעתם. הם משתמשים במליצות פטריוטיות כמו "המולדת האהובה", כדי לגייס בציניות את האנשים הפשוטים למלחמות הפרטיות שלהם. בסופו של דבר, אותם אנשים פשוטים, מוכים בסנוורים, הולכים אחרי המנהיגים הללו, ומשלמים את המחיר, המחיר הכבד – חייהם, חיי ילדיהם, רכושם וכו'.

 

כאמור, המסר הזה הוא פשטני ופלקטי. איך מעבירים מסר כזה ב"אספרנטו" של במת התיאטרון, כך שיעורר מחשבה, כמו במחזותיו האחרים של רועי?

 

רועי בחר להעביר את המסר דרך סיפור של אנשים קטנים שנקלעו למלחמה לא להם, בין שני צבאות הנלחמים זה בזה כשאותם אנשים, ביתם ושדותיהם נמצאים בתווך, והיו למרמס תחת רגליהם של חיילי ומפקדי שני הצבאות.

 

גיבור ההצגה הוא אנטי גיבור קלאסי – איש טוב, צנוע ופשוט, אדם חלש, חלש אופי, כנוע, משלים עם מר גורלו, היפוכם של הגנרלים והחיילים בהצגה. בשלב כלשהו, לאחר שאיבד הכל, כולל את אשתו, משנה את דרכו, מחליט לקחת את גורלו בידיו ולגלות התנגדות ובהפוך על הפוך משתמש באופן הקיצוני ביותר בכלי של המלחמה, כדי לנצח אותה.

 

קומדיה משעשעת מאוד, הצגה יפה מאוד, משחק מעולה. אני ממליץ מאוד על ההצגה.

 

****

 

אסיים בנקודה האורטלית – אחד השחקנים בהצגה הוא מיקו שלנו, הידוע בכינויו עמיר פרייליך. אנו מכירים אותו מהבמה של אורטל, ולראשונה ראיתי אותו כשחקן מקצועי על במה מקצועית. מיקו הוא שחקן מצויין. רשמו לפניכם את השם, עוד נשמע עליו.

 

הגיבור הראשי של ההצגה הוא ערן בוהם, חבר גרעין "אורטל", הגרעין המייסד של אורטל. ערן הוא שחקן ותיק, מוכשר ביותר, שבהצגה זו מביא לידי ביטוי נפלא את כישרונו.

 

בקיצור, רוצו לקנות כרטיס!

 

* מידף - עלון קיבוץ אורטל

נכתב על ידי הייטנר , 5/12/2008 07:54   בקטגוריות אורטל, אמנות, אנשים, הגולן, היסטוריה, מתנ"ס הגולן, סאטירה, ספרות ואמנות, תיאטרון, תרבות, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)