הבלוג של אורי הייטנר

תגובה לעקיבא אלדר, "אלימות בחסות החוק", "הארץ", 11.12.08

שופטים הם בני אדם, וככאלה הם טועים לעתים בהחלטותיהם, ככל אדם. לכן, ביקורת על פסיקות בית המשפט לא רק לגיטימית, היא אף רצויה.

ניתן לבקר את החלטתה של השופטת מלכה אביב לשחרר את זאב בראודה, תושב חברון, החשוד בירי בפלשתינאים לאחר פינוי "בית המריבה" (אם כי ראוי לבסס את הביקורת בהכרת הראיות). אולם ביקורתו של עקיבא אלדר חרגה מכללי האתיקה, ואין היא לגיטימית.

במקום ביקורת עניינית על החלטת השופטת, העדיף אלדר לעשות לה דה לגיטימציה ודה קרדיטיזציה ולפסול אותה אישית כשופטת. הוא לא עשה זאת באמצעות ביקורת מקצועית על פסיקותיה בעבר כשופטת, אלא בהצבעה על העובדה שהנה מתגוררת במושב גיתית שבבקעת הירדן. כיוון שכך, היא "מתנחלת" ולכן היא פסולה וחשודה מראש, וכל החלטה שלה נגועה מראש.

זהו ציד מכשפות מקארתיסטי מן הסוג הנתעב והנאלח ביותר. זאת זילות בית המשפט ופגיעה בשופט.

מעניין איך היה מגיב אלדר על מאמר הפוסל שופט ערבי בשל ערביותו. בצדק, הוא היה מכנה זאת גזענות.

ראוי היה שדברי הבלע הללו לא היו נכתבים. משנכתבו, ראוי היה שמערכת "הארץ" לא תפרסם אותם.

מוגזם לצפות לכללי אתיקה ב"הארץ"?

* "הארץ"