הבלוג של אורי הייטנר

יותר מההפקרות הביטחונית שבמדיניות "המשך הרגיעה", יותר מהאיוולת המדינית, יותר מקהות החושים המוסרית, יותר מהעדר הסולידריות החברתית עם תושבי הנגב המערבי, מעוררת בי סלידה תרבות השקר הבאה לידי ביטוי במדיניות זו.

אילו אמר שר הביטחון, שהוא מציע להמשיך בהבלגה הישראלית מול המשך פשע המלחמה – הירי הבלתי פוסק של טילים על אוכלוסיה אזרחית בישראל, ומסביר זאת, למשל, בכך שאין עדין למערכת הביטחון פתרון הולם, או שהחלופות למדיניות זו עלולות להיות מזיקות יותר, או שלעתים נכון לספוג ולהבליג משיקולים מדיניים אלה או אחרים – לא הייתי מסכים איתו, אך אלו טיעונים לגיטימיים בוויכוח ענייני.

אולם כאשר שר הביטחון של מדינת ישראל מכנה ירי טילים יומיומי לעבר שדרות ועוטף עזה במונח השקרי "רגיעה", הוא לא משחית ומוריד לזנות רק את השפה העברית, אלא את הפוליטיקה הישראלית. כאשר הפוליטיקה מבוססת על תרבות של שקר, היא משחיתה את המידות לא פחות מאשר עבירות מרמה אישיות. תרבות השקר הזאת אינה מאפשרת דיון אמיתי, אינה מאפשרת ויכוח, כיוון שהדיון אינו מתבסס על אמת, אלא על אמירות בעלמא שאין קשר בינן לבין המציאות. תרבות השקר אינה מאפשרת קבלת החלטות מושכלת, כיוון שאין קשר בין ההחלטות לבין המציאות אליה הן מתייחסות.

כאשר נער ישראלי צופה בשר הביטחון שלו מדבר על "רגיעה", רגע אחרי שראה את בני גילו בשדרות רצים למרחב מוגן בעקבות כריזת "צבע אדום", הוא יודע שרגיעה היא הפגזה, ששלום הוא מלחמה, שאמת היא שקר. הוא מבין ומפנים שמותר לשקר, שמנהיגות אינה מחוייבת לדבר אמת, שהפוליטיקה היא אמנות השקר. איזה מסר הוא זה לחברה הישראלית? איזה מסר לנוער הישראלי?

ומה יחוש תושב שדרות או אשקלון, שתחת מטח טילים שומע את האיש האמון על ביטחונו מתחנן בפני חמאס שיואילו להמשיך ב"רגיעה" הזאת?

ומה יבינו אנשי חמאס, כאשר יראו את "מר ביטחון", שהחליף את מי שהשקיף במשקפת ושכח להסיר את המכסה, מתבונן במציאות ובוחר שלא לראות אותה? הרי הבקשה להמשיך את הרגיעה מעודדת הסלמה.

היה היגיון בהפסקת האש עם חמאס. אף שברור היה שחמאס ינצל אותה כדי להתארגן ולהתחמש, ראויים היו תושבי שדרות ועוטף עזה, לאחר שמונה שנות מתקפת טילים, לתקופה של שקט, והרי גם צה"ל יכול לנצלה להתארגנות. אולם הפסקת אש היא מצב שבו האש פוסקת. לא, אין הכוונה לכך שהיא פוסקת בצד אחד בלבד. טרם הפסקת האש, היה על ישראל להבהיר, שברגע שישוגר הטיל הראשון על ישראל, אין זו עוד הפסקת אש, וישראל תגיב במלוא העוצמה. ימים אחדים אחרי כניסת הרגיעה לתוקף, נורה הטיל הראשון. וישראל הבליגה. ועוד טיל. ושוב הבליגה. וכך בהדרגה קרסה הפסקת האש, ואין היא קיימת עוד, אלא ברטוריקה של אהוד ברק.

וחמאס מבינים ולועגים. חאלד משעל מודיע שחמאס יפסיק את הרגיעה. לעומתו גורמים בעזה מדליפים שיסכימו להמשיך ברגיעה בתמורה לוויתורים ישראלים. נהדר, ישראל תשלם מחיר תמורת המשך – הירי הנקרא "רגיעה", שהוא עדיף, כנראה, על ירי שאינו נקרא רגיעה.

פעם המשיל אהוד ברק את מדינת ישראל במזה"ת לווילה בג'ונגל. חוששני שברק סיגל לעצמו את תרבות השקר הנפוצה בג'ונגל סביבנו.

* הפורטל לצדק חברתי bsh