הבלוג של אורי הייטנר

אני מתנגד עקרונית למפלגות דתיות ולמפלגות חילוניות. אני בעד שילוב מקסימלי בין דתיים וחילונים ונגד התבדלות והבלטת השונה. כך ראוי שיהיה גם בחיים הפוליטיים. קיומן של מפלגות דתיות הוא ביטוי להתבדלות, אותה אני שולל. אף שהעיקרון הזה חשוב מאוד בעיניי, בבחירות הקרובות אצביע בעד מפלגה דתית, למרות שאיני דתי. בבחירות הקרובות אתן את קולי לרשימת "הבית היהודי".

איך אני מסביר את הסתירה הזאת?

בחירות אינן סיטואציה המאפשרת לי להרכיב את החלופה האופטימלית, אלא לבחור בין החלופות הקיימות. למעט שתי המערכות בהן התמודדה "הדרך השלישית" שבה תמכתי בכל לבי, בכל מערכות הבחירות בחרתי בדרך האלימינציה בחלופה הפחות גרועה בעיניי. כך גם במערכת בחירות זו.

****

כפי שהסברתי במידף שעבר, בכל מקרה לא אתן את הקת שלי לגרזן הבא לעקור ולגדוע אותנו מכאן. כל המפלגות המנסות לקדם את היוזמה הסעודית בכלל ונסיגה מהגולן בפרט, מוקצות מחמת מיאוס, מבחינתי. לכן, כל המפלגות מ"קדימה" ומטה, אינן באות בחשבון. ויש לציין – "קדימה" מתחפשת למפלגת מרכז, אך גם בזכוכית מגדלת של שען חרש אי אפשר למצוא הבדל כלשהו בין דרכה המדינית לדרכן של מרצ ו"שלום עכשיו".

החלופה הראשית לדרכן של המפלגות הללו היא הליכוד. בצמרת הליכוד מספר אנשים שאני מעריך אותם מאוד, כמו בוגי יעלון, גדעון סער, בני בגין ואחרים. אולם איני יכול לומר זאת על העומד בראש הליכוד, בנימין נתניהו. הזיכרונות שלי מהקדנציה הקודמת שלו אינם מלבבים כלל ועיקר. נתניהו אינו מצטייר בעיניי כסמל ליושרה אישית, לאתיקה פוליטית, להתנהלות ראויה ולמנהיגות אמת. אמנם, שלושת ראשי הממשלה שבאו בעקבותיו מעמידים את הבעייתיות שלו בפרופורציה אחרת. בין שלושת המועמדים לראשות הממשלה, הוא בעיניי הרע במיעוטו. אך אני מתקשה מאוד לבחור בו.

אני מאמין ברעיון מדינת הרווחה, בשילוב של צמיחה כלכלית עם צדק חברתי, בסולידריות חברתית וצמצום פערים. נתניהו כשר האוצר הוביל דרך של קפיטליזם פרוע, חסר עכבות, הפריט כל מה שזז ופגע קשות במערכות החינוך, התרבות, הבריאות והרווחה. אמנם אני מאמין שהמשבר העולמי יביא את המערב לחשבון נפש ושידוד מערכות ולשינוי הקו הקיצוני הזה. אובמה יוביל את העולם לקו חברתי הרבה יותר, ותהיה לכך השפעה על כל המערב, גם על ישראל. ובכל זאת, נתניהו מאמין בקפיטליזם הקיצוני כמעט כאמונה דתית, ואתקשה מאוד לתת לכך את קולי.

על פי הסקרים, הקול שלי עלול להכניס לכנסת את משה פייגלין, וזאת אני ממש לא רוצה.

ואחרי הכל – איני סומך לגמרי על נתניהו בנושא הגולן. איני יכול לשכוח איך כראש הממשלה ניהל מו"מ חשאי עם חאפז אסד, בניגוד להתחייבותיו, מאחורי גבו של הציבור הישראלי. הפרטים על הסכמותיו שנויים במחלוקת, אך גם אם הגירסה לפיה הסכים לנסיגה כללית אינה נכונה, אין ספק שלכל הפחות הוא הסכים לנסיגה עמוקה.

לכן, הליכוד אינו חלופה רצויה בעבורי.

****

האפשרות הבאה שעל הפרק היא "ישראל ביתנו". עליה אני דווקא סומך בנושא הגולן. אולם משתי סיבות אחרות היא אינה חלופה ראויה. האחת, היא שובל החקירות והחשדות שליברמן סוחב בעגלתו. מבחינה משפטית, הוא זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו בבית המשפט. מבחינה ציבורית, כדי שיהיה ראוי לתמיכה עליו להוכיח את צדקתו. כיוון שאיני קונה את ההסתה שלו נגד המשטרה והפרקליטות שכביכול "תופרים לו תיקים", איני יכול לראות בו אדם נקי וישר, שראוי לקולי.

הסיבה השניה היא האובססיה שלו בנושא ערביי ישראל. הצגתו אותם כסכנה הגדולה ביותר למדינת ישראל וקמפיין האלימות המילולית שלו בעניינם, הוא קמפיין פופוליסטי הפורט על היצרים הנמוכים ביותר בציבור הישראלי.

נשארו המפלגות הדתיות לאומיות (ברור שהמפלגות החרדיות, המעודדות השתמטות ושאינן ציוניות ואינן דמוקרטיות, אינן אופציה). בנושא הגולן אני סומך על שתיהן. לקראת הבחירות האחרונות, נעשה ניסיון לאחד את הציונות הדתית למפלגה אחת – "הבית היהודי", אולם מהר מאוד פרש מתוכה הפלג הימני הקיצוני.

"האיחוד הלאומי" היא ממש פנאטית והביטוי הבוטה לכך היא בחירתו של כהניסט למקום הרביעי ברשימתה, דבר שלא היה עולה על הדעת בציונות הדתית עד לאחרונה.

"הבית היהודי" היא מפלגה שקולה ומתונה, המציגה את הפנים היפות של הציונות הדתית. הציונות הדתית היא זרם חשוב מאוד בחברה הישראלית, ודמותו חשובה מאוד בעיניי. המערכה בין שתי המפלגות הללו על נשמתה של הציונות הדתית, תשפיע מאוד על מקומה בחברה הישראלית ועל דמותה של החברה הישראלית. תמיכתי ב"בית היהודי" היא תמיכה בה במערכה הזאת.

"הבית היהודי" דוגלת בשלמות הארץ, אך היא לא תיתן יד להפרת חוק, לסרבנות ולבדלנות. היא תומכת בהתנחלות, אך אין היא אובססיבית. ארץ ישראל חשובה לה, אך עיקר מעייניה בעם ישראל. היא מעלה ראש שמחתה  את החינוך והחברה, ועמדותיה בסוגיות החברתיות והחינוכיות קרובות לעמדותיי. בנושא הדתי, היא מפלגה מתונה המציגה יהדות שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

את ראש המפלגה הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ לא הכרתי טרם בחירתו, אך מאז בחירתו נחשפתי אליו והתרשמתי ממנו מאוד, כאיש שקול ואחראי, מתמטיקאי ורב, מאמין באחדות ישראל ובדמוקרטיה. לפני שבועות אחדים קיבלתי בדוא"ל פשקוויל הסתה נגדו, בו הוא מצולם מקבל פרס על פעולתו לדיאלוג מקרב בין יהודים וערבים בישראל. דוא"ל ההסתה הזה נתן לי זריקת עידוד לתמיכה בו. גם את המועמד מספר 3 ברשימה, אורי אורבך, אותו אני גם מכיר אישית, אני מעריך מאוד. בנוסף לכך שהוא פובליציסט, סטיריקן ושדר רדיו מעולה, לאורך השנים הרבות שבהן אני עוקב אחרי פעלו אני מוצא קירבה רבה בין עמדותיו לעמדותיי.

לכן, למרות שאני מתנגד למפלגות דתיות, בתוך המצאי הקיים, החלטתי לבחור בחלופת "הבית היהודי".

נ.ב. – פרוייקט "המצפן" של המכון הישראלי לדמוקרטיה ו-ynet מציג בפני הגולש שורה של שאלות לבירור עמדותיו בכל הסוגיות שעל סדר היום הציבורי, ומציג לו את המפלגה הקרובה ביותר לשלו. על פי המצפן הזה עליי לתמוך ב... מפלגת הגימלאים.