הבלוג של אורי הייטנר

החגיגות במטה הבחירות של "קדימה" בליל הבחירות היו מוצדקות. ההישג של ציפי לבני ושל "קדימה" היה אדיר. רק לפני כשנה, אחרי מלחמת לבנון, ועדת וינוגרד, פרשיות השחיתות של אולמרט, דשדשה "קדימה" סביב ה-6 מנדטים. רק לפני פחות מחודש, הפער בין הליכוד ל"קדימה" בסקרים היה דו ספרתי. עד הרגע האחרון, לא היה אפילו סקר אחד שבו "קדימה" הקדימה את הליכוד. והנה, בסופו של קמפיין בחירות מוצלח במיוחד, "קדימה" היא הסיעה הגדולה בכנסת. בהחלט, הישג גדול מאוד שראוי למפלגה לחגוג אותו.

סיבה נוספת המצדיקה את החגיגות, היא העובדה שאנשי "קדימה" ידעו שאם לא יחגגו באותו לילה, לא יהיה להם מתי לחגוג, כי לא תהיה להם סיבה. הם הרי ידעו היטב, שתוצאות הבחירות אינן מאפשרות לציפי לבני להקים ממשלה. הגוש התומך בנתניהו מונה 65 ח"כים, וה-55 האחרים כוללים את עשרת הח"כים מהסיעות הערביות שאינן תומכות בלבני, לא ימליצו עליה ולא ישתתפו בממשלתה.

ניתן להבין את ריקודי השמחה במטה "קדימה" ואף את נאום הניצחון של ציפי לבני, כאילו רצתה לאושש את נבואת "ארץ נהדרת". אבל, די. הציבור אינו מטומטם, אף בר דעת אינו רואה מצב שבו ציפי לבני תהיה ראש הממשלה. המשך הספין אודות סיכוייה של לבני, המו"מ הוירטואלי שהיא מקיימת, ההערכות להמלצת הנשיא, כבר חורג מגבול הטעם הטוב. מבחינת ציפי לבני ו"קדימה" הוא פאתטי. את הציבור הישראלי הוא מעליב. די!

ראש הממשלה יהיה בנימין נתניהו, על אף התוצאה המאכזבת מאוד, מבחינתו, בבחירות. הוא האיש שיקים את הממשלה ויעמוד בראשה. גם אנשי "קדימה" יודעים זאת. תחת להמשיך ולהתבזות ולאבד רבות מנקודות הזכות שצברו במערכת הבחירות, מוטב שלבני תתקשר לנתניהו, תברך אותו על ניצחונו, ו"קדימה" לא תמליץ לנשיא להטיל עליה את הרכבת הממשלה.

על מוסדות "קדימה" להחליט כיצד להתמודד עם המצב – באופוזיציה, או בשותפות בכירה בממשלת אחדות לאומית.

אני מבכר ממשלת אחדות לאומית. די לחשוב מה היה קורה במדינה אילו נתניהו, בראש ממשלת ימין – חרדים צרה, היה מבצע חצי ממבצע "עופרת יצוקה", כדי להבין מדוע יש צורך לאומי בממשלת אחדות. לנוכח האתגרים הגדולים הניצבים בפני מדינת ישראל, ובראשם האיום האיראני, מן הראוי שתכהן ממשלת אחדות לאומית. טוב היה אילו כללה ממשלה זו גם את מפלגת העבודה, אולם דומה שמנוי וגמור עם הנהגתה לשבת באופוזיציה. לפיכך, יש להקים את ממשלת האחדות סביב הליכוד, "קדימה" ו"ישראל ביתנו", ושאר המפלגות המעוניינות בכך תצטרפנה על בסיס קווי היסוד אותם תקבענה שלוש הסיעות הבינוניות (אין בכנסת זו, כבקודמתה, מפלגה גדולה).

ספין הסיכוי של לבני להקים ממשלה, גורם לנזק לאומי. כל עוד "קדימה" מצהירה על ניצחונה ודורשת מהנשיא להטיל על לבני את הרכבת הממשלה,  הליכוד אינו יכול להקים את ממשלת האחדות. במצב זה, ולנוכח המרוץ למשכן הנשיא שנגזר עליו, אין לו ברירה אלא לשאת ולתת עם "ישראל ביתנו" וסיעות הימין והדתיים הקטנות. בכך, גדל כושר המיקוח שלהן, על חשבון "קדימה". כאשר "קדימה" תתעשת ותחל לשאת ולתת עם נתניהו, המו"מ המוקדם עם הימין כבר יסנדל את נתניהו ויקשה על הצטרפות "קדימה".

בימים האחרונים נשמעים קולות לפיהם העם בחר בימין ולכן יש לתת לימין לנהל את המדינה. אין ספק שרוב העם תומך במפלגות של גוש הליכוד ורוצה את נתניהו כראש הממשלה. אולם מכאן אין להסיק שרצון העם הוא ממשלת ימין – חרדים.

"גוש הימין" אינו מקשה אחת. יש בו חילונים, מסורתיים, דתיים לאומיים וחרדים. יש בו אנשי מרכז מתונים – מרבית בוחרי הליכוד, ויש בו אנשי ימין קיצונים – אנשי כהנא שהצטרפו ל"איחוד הלאומי". מצביעי הליכוד בחרו במפלגה ובמנהיג שהודיעו בכל הזדמנות שיקימו ממשלת אחדות. הם נתנו לו מנדט לממשלת אחדות. גם מצביעי "קדימה" נתנו קולם למפלגה שהתחייבה להקים ממשלת אחדות. חלק לא מבוטל ממצביעי מפלגת העבודה בחרו בה כדי שברק יהיה שר הביטחון בממשלת נתניהו. אני מאמין שגם רבים ממצביעי "ישראל ביתנו", ש"ס והבית היהודי מעוניינים באחדות. זו עמדת רוב העם, ואת רצון הרב ראוי לקיים.

* הפורטל לצדק חברתי bsh

"אומדיה"