לפני כעשר שנים, קיבלתי טלפון מאחד, ארי פולמן. את שמו לא הכרתי, הוא הציג עצמו כתסריטאי ובמאי, אך כשהזכיר את "קלרה הקדושה", סרט מקסים שאהבתי מאוד, נפל לי האסימון.
הייתי אז דובר ועד יישובי הגולן. הוא התקשר אליי כדי לספר לי שהוא עומד לצלם סרט בגולן. זה לא יהיה סרט פוליטי, הוא הסביר לי, אך עצם העובדה שהוא יצולם בגולן, יציג את נופי הגולן, אולי גם את יישובי הגולן, עשויה לשרת את ההסברה שלנו. הוא ביקש שנעזור לו – באירוח והלנת הצוות, באיתור ניצבים, ברעיונות לאתרים מתאימים לצילום ועוד. השבתי שנעשה זאת בשמחה רבה. ואז ביקש בקשה נוספת – הוא רוצה לגור בגולן מספר חודשים, בזמן כתיבת התסריט, להסתובב בגולן כדי לאתר מקומות מתאימים לצילום וכדי להיכנס לראש של המקום ולאווירה המתאימה. הוא שאל אותי אם ידוע לי על יישוב שמשכיר דירות.
מיד סיפרתי לו שבכובע השני שלי אני מזכיר אורטל, שאנו משכירים דירות ושיותר מאשמח אם יבוא לאורטל. קבענו להפגש.
למחרת הוא הגיע למשרדי. מספרים שכמה בנות התעלפו כשהוא הגיע. מכל מקום, לאחר שיצא היו שהזדרזו לברר מי זה החתיך הזה שנפגש אתי. ארי היה נחמד מאוד ואיש שיחה מרתק. הוא סיפר לי ששירת כקצין ב"גולני", שחלק ניכר משירותו היה בגולן, ומאז הוא אוהב את הגולן. כבר מזמן רצה לצלם כאן סרט. התפעלתי מעצם העובדה שקולנוען הוא קצין קרבי ועוד גולנצ'יק, זה לא ממש מתיישב עם הסטריאוטיפ השיינקינאי של הברנז'ה (אם כי היה לי במילואים מג"ד שמקצועו האזרחי היה תסריטאי ובמאי). אכן, ארי אישר שהוא חריג בברנז'ה, מבחינה זו. הוא סרב לספר לי על מה הסרט. הוא גם הסביר שיש לו עדיין רק רעיון ראשוני ועוד לא התחיל לכתוב את התסריט. דבר אחד בטוח, הוא אמר לי – תהיה לפחות סצנה אחת בטורבינות הרוח.
סיפרתי לו על אורטל, הראיתי לו דירה, סגרנו מחיר. הוא היה מרוצה. אני הייתי מרוצה מאוד. הכל היה סגור. הוא ביקר עוד פעם פעמיים. ואז הוא התקשר אליי יום אחד, ואמר ששוטט קצת בגולן, ראה את מושב אודם, ונראה לו שזה המקום שבו תהיה לו השראה יותר מכל מקום אחר. הוא התאהב בנוף.
הוא אכן התגורר מספר חודשים בגולן, במושב אודם, ולאורך כל התקופה היינו בקשר ומידי פעם קפץ לביקור. כדובר הוועד, סייעתי לו בכל עזרה שהיה זקוק לה. אם זכרוני אינו מטעני, בזמן הצילומים הצוות שלו התארח בצימרים של אורטל.
הבטחה אחת סחטתי ממנו – שהקרנת הבכורה של הסרט תהיה באורטל.
****
כעבור כשנתיים התקשר אליי ארי, וסיפר לי שהסרט הושלם, והוא נאמן להבטחתו. הוא מעוניין בהקרנת טרום בכורה בגולן, ללא תשלום. הייתי כבר מנהל המתנ"ס, ויחד עם מתנ"ס קצרין ארחנו באולם התרבות של קצרין את הקרנת הטרום בכורה של סרטו "מייד אין יזראל". הסרט סיפר על "הנאצי האחרון", אגון שולץ, שהוסגר מסוריה לישראל במסגרת הסכם השלום בין המדינות. הוא הושם לשמירה במחנה צבאי בגולן עד הבאתו למשפט בירושלים, ובגולן נחטף בידי חייל, בן של ניצולי שואה, שחיסל אותו. היה זה שילוב של קומדיה, דרמה וסרט פעולה עם הרבה מרדפים ואקשן; סרט הזוי למדיי, אך ניתן לראות בו את ניצוצות הגאונות של פולמן. האמת היא שאני קצת התאכזבתי, אולי בשל הציפיות הגבוהות מיוצר סרט המופת "קלרה הקדושה", אך בסך הכל זה סרט טוב, שאף זכה בלא מעט פרסים. ואמנם, הנוף הגולני המרהיב כיכב בסרט.
הקשר האחרון שלי עם ארי פולמן, היה לפני שנים אחדות, כשראיתי את שמו חתום על עצומה ב"הארץ" של אנשי רוח, עצומה שמאלנית רדיקלית ביותר – איני זוכר אם היתה זו הסתה לסרבנות, קריאה לחרם על ישראל או משהו בסגנון הזה. התקשרתי אליו, והשארתי לו הודעה קשה וחריפה מאוד במשיבון. מאז לא היה בינינו עוד קשר.
ובכל זאת, כאשר התמודד על פרס האוסקר (את "ואלס עם באשיר" טרם ראיתי) חשתי התרגשות וליוויתי אותו בתקווה ובגאווה, לא רק בשל עצם העובדה שסרט ישראלי זכה להישג כזה, אלא גם בזכות הנקודה האורטלית והקשר האישי שהיה לי עם ארי בעשור הקודם.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל