ביום בו חגגנו 30 שנה להסכם השלום עם מצרים, התפרסמה הידיעה על תקיפת חיל האוויר בסודאן.
בשיח המעניין בעקבות אותה תקיפה, משום מה לא נדונה שאלה אחת – מקומה של מצרים בפרשה.
מה הדרך בה אמורה השיירה, שיצאה מאיראן, להגיע מסודאן לרצועת עזה? מדובר בשיירה גדולה, שקשה להסתיר אותה, שהיתה אמורה לחצות את כל שטח מצרים בדרכה למנהרות ציר פילדלפי. ברור שאין זו שיירה חריגה, אלא מדובר בנתיב פעיל.
האם יתכן שמצרים אינה מודעת לכך? האם מצרים עושה את הנדרש כדי למנוע זאת?
אין ספק, שבמקרה הטוב, מצרים מעלימה עין מההברחות, ומאפשרת לאזרחים מצריים רבים להתפרנס מהן. במקרה הרע, מצרים נותנת יד לכך.
ישראל שילמה מחיר כבד מאוד למען השלום ממצרים – היא ויתרה על כל סיני עד הגרגר האחרון, אף שמדובר בשטחים שנכבשו מידי התוקפן במלחמת מגן מובהקת. ישראל יצרה תקדים חמור בתולדות הציונות ועקרה שני חבלי התיישבות ישראליים – חבל ימית ומרחב שלמה. כל זאת, למען שלום שנראה אחרת לגמרי מהמציאות המתקיימת בפועל.
השלום הוצג כהתגשמות חזון הנביאים, לפחות כמו השכנות בין ארה"ב לקנדה. דובר על ידידות, על שיתוף פעולה בתחומי החקלאות, התיירות, האנרגיה, התרבות, הספורט, החינוך ועשרות הסכמי נורמליזציה. כל ההסכמים הללו לא קוימו מעולם, ובכך המצרים רמסו ברגל גסה את רוח השלום.
גם בתחום המדיני מצרים אינה מכבדת את ההסכם. זמן קצר מאוד לאחר השלמת הנסיגה מסיני, מצרים ניצלה את התירוץ הראשון (מלחמת לבנון הראשונה) כדי להחזיר את שגרירה מישראל למשך שנים. מתקפת הטרור הפלשתינאית, לאחר שערפאת דחה בקמפ-דיוויד את ההצעות מרחיקות הלכת של ברק ("האינתיפאדה השניה" בכיבוסית), נתנה למצרים את התירוץ הנוסף להחזרת השגריר לשנים אחדות. הנשיא מובארק מחרים באופן בוטה את ישראל ונמנע מלבקר בה, בעוד מנהיגי ישראל עולים אליו לרגל, לחלות פניו. לאורך כל השנים מאז ההסכם, מצרים – תוך הפרה בוטה של ההסכמים עם ישראל, מובילה קו קיצוני מאוד של מתקפות מדיניות שלוחות רסן על ישראל, ששיאן היה בוועידה הגזענית והאנטישמית בדרבן, לפני שנים אחדות.
כל זה ידוע, אך כמשקל נגד לעובדות הללו, נשמעת הטענה שמצרים מכבדת את התחייבויותיה הביטחוניות. ואכן, מצרים מכבדת את הסכמי הפירוז, שהם הנדבך המרכזי במרכיב הביטחוני של הסכם השלום.
אבל האם למציאות, המאפשרת הברחות בלתי פוסקות של אמל"ח לארגוני הטרור, לצורך ביצוע פשע המלחמה המתמשך של ירי טילים על אזרחים וילדים ישראליים, יקרא שלום?
* "אומדיה"