הבלוג של אורי הייטנר

הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מלוכה (מָלְכָה) עָלֵינוּ.  ט וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת-דִּשְׁנִי אֲשֶׁר-בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.  י וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה  לְכִי-אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ.  יא וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת-מָתְקִי וְאֶת-תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.  יב וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן  לְכִי-אַתְּ מלוכי (מָלְכִי) עָלֵינוּ.  יג וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת-תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.  יד וַיֹּאמְרוּ כָל-הָעֵצִים אֶל-הָאָטָד  לֵךְ אַתָּה מְלָךְ-עָלֵינוּ.  טו וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל-הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם-אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן-הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. 

כשלמדנו בבית הספר את משל יותם, העלו בפנינו על נס את הזית, התאנה והגפן, שבניגוד לאטד - האגואיסט, רודף השררה, תאב הכוח והשלטון שכל עניינו הוא לשלוט, הם ויתרו על הכבוד והשררה, והעדיפו להמשיך לייצר ובכך להיטיב עם אלוהים ועם אנשים ולא לטבוע בעסקנות פוליטית.

אני מפרש את המשל באופן הפוך. לעולם לא ייתמו אטדים מן הארץ, ולעולם לא תיתם חתירתם לכוח ושלטון. אבל השאלה האם האטדים ישלטו וינהיגו, תלויה במידה רבה דווקא בזית, בתאנה ובגפן. ברגע שהאנשים הטובים, האיכותיים, הערכיים בורחים מן המנהיגות ומעדיפים "לעשות לביתם", מבכרים את הישיבה על שפת הבריכה מאשר את הסכנה שבקפיצה למים הקרים, מעדיפים לקטר ולהאשים מאשר לקחת אחריות ולנסות להשפיע ולשנות, הם בעצמם ממליכים את האטד. המשל מטיל עליהם את האחריות על התוצאות ההרסניות של שלטון האטד.

****

כשהייתי סטודנט באוניברסיטה, פגשתי מקרוב במשתלה של אטדים. התאחדות הסטודנטים היתה מארת עסקנות כוחנית, שררנית, מושחתת. מקור צמיחתם הפוליטית של לא מעטים במנהיגות הישראלית הוא המשתלה הזאת, וכך זה באמת נראה...

כשראיתי זאת, הבנתי בצורך ליצור חממות אלטרנטיביות לייצור מנהיגים – חממות המחנכות למנהיגות שבסיסה אחריות חברתית, רצון אמיתי להשפיע על בניית חברה טובה יותר; מנהיגות כשליחות חברתית ולא כקריירה אישית.

המדרשות למנהיגות חברתית, המוכרות יותר כמכינות הקדם צבאיות, הן חממות כאלו. הן מחנכות למנהיגות אמת, בשנה מרוכזת של למידה המשולבת בעשיה למען הכלל. בוגרי המכינות משתלבים בצה"ל ומשפיעים, ועדיין מוקדם לדעת האם ועד כמה אחרי הצבא הם משתלבים בהנהגה הפוליטית, התרבותית, החינוכית, המוניציפלית, הכלכלית, האקדמית והתקשורתית של מדינת ישראל. אני מרצה ומלמד לא מעט במכינות קדם צבאיות, ומאמין בהן מאוד. יש צורך ליצור תכניות המשך לבוגרי המכינות, לאחר השירות הצבאי ולהקים מדרשות למנהיגות חברתית לצעירים משוחררי צה"ל; לפני ותוך כדי לימודיהם האקדמיים.

כמנהל מתנ"ס הגולן, פיתחתי תכנית להכשרת מנהיגות ערכית צעירה בגולן – תכנית מקו"ם, ראשית תיבות של מנהיגות, קהילה ומורשת. תכנית זאת מטפחת מנהיגות על בסיס העמקה בשאלות של זהות לאומית, קהילתית ואישית, עיסוק בשאלות של צדק חברתי וסולידריות, העמקה במקורות ישראל ועשיה למען הקהילה. לצערי, בשל מגבלות תקציביות, הצלחתי בשנים האחרונות לפתוח רק שלושה מחזורים קטנים של התכנית. ואף על פי כן, כמה מבוגרי התכנית כבר ממלאים היום תפקידים מרכזיים בגולן, כמו מנהלת מחלקת הנוער בגולן, רכזת דור המשך ומתנדבים במועצה האזורית גולן, רכזת המחלקה לנכים ובעלי צרכים מיוחדים בגולן, חבר מליאת המועצה המקומית קצרין ועוד.

החברה הישראלית ראויה למנהיגות אחרת; מנהיגות פוליטית אחרת ומנהיגות אחרת בכל התחומים. החברה הישראלית ראויה למנהיגות הזית, התאנה וגפן. כדי להגיע לכך, יש לעודד את הזית, התאנה והגפן לחדול מפינוקם האגואיסטי, לקחת אחריות ולקפוץ למים הסוערים של העשיה הציבורית.

מנהיגות היא אכפתיות פעילה. להרבה אנשים אכפת, אך הם לא עושים דבר עם האכפתיות שלהם. המכינות הקדם צבאיות (ששרת החינוך היוצאת עשתה הכל כדי לפגוע בהן ולהחליש אותן. אולי הן ציוניות מידי בשבילה...) ותכניות דומות לפיתוח מנהיגות, מבצעות משימה לאומית חיונית מאין כמותה.

* הפורטל לצדק חברתי bsh