מה הגורמים למשבר המכה בתנועה הקיבוצית זה שנות דור, ושגרם למרבית הקיבוצים לוותר על דרך החיים הקיבוצית ולאמץ את דרך החיים שהקיבוץ נועד להוות לו אלטרנטיבה?
אין ספק שחלק ניכר מן הגורמים הם פנים קיבוציים – משבר כלכלי, דבקות ארוכת שנים בדוגמות ישנות ובלתי רלוונטיות (הבולטת והקיצונית שבהן – הלינה המשותפת) ואפילו סתם עייפות החומר.
אך לא פחות מכך גרמה לכך השפעת הסביבה. הקיבוץ אינו כת של אמישים ואינו חברה חרדית. אין הוא מתבדל מסביבתו – אין הוא רוצה ואינו יכול להתבדל. בתור שכזה, אין הוא חסין בפני השפעת הסביבה. מאז ומתמיד קיים הקיבוץ דיאלוג עם החברה הסובבת אותו, השפיע עליה והושפע ממנה.
בתקופת היישוב ושלושת העשורים הראשונים של המדינה, היה הקיבוץ התגלמות הערכים של החברה הארצישראלית והישראלית. השיח הציבורי דיבר על חלוציות, על התיישבות, על קולקטיב, על חברה, על צדק חברתי, על שוויון ערך האדם, על העבודה כערך, על שותפות, סולידריות, ערבות הדדית וכן הלאה. לא תמיד הערכים האלה הוגשמו במציאות, אך הם תמיד היוו מגדלור, כוכב צפון, אליו החברה ניסתה להתכוונן, ועליהם היא חינכה את צעיריה.
במציאות כזו, אף שהקיבוץ תמיד היווה אחוז קטן מאוד בחברה, מעמדו היה מעל ומעבר לגודלו, מהסיבה הפשוטה שהוא גילם והגשים את מיטב הערכים בהם דגלה החברה.
שקיעת הקיבוץ התרחשה במקביל לשקיעת ערכי תנועת העבודה הציונית בחברה הישראלית. ככל שהחברה הישראלית המירה את הערכים הללו בערכי השוק החופשי, התחרות, הצרכנות, האינדבדואליזם הקיצוני, ההתעשרות, האגואיזם, הרכושנות, החומרנות, המרדף אחר הבצע – כך הקיבוץ היה, לכאורה, פחות ופחות רלוונטי.
לכאורה, כתבתי, כי בעיניי דווקא במציאות זו הוא היה רלוונטי מתמיד, כיוון שהיה בו הפוטנציאל להוות אלטרנטיבה לחליי החברה הסובבת אותו. הקיבוץ לא מימש את הפוטנציאל הזה, כי תש כוחו ותש כוחם של חבריו. ולכן, תחת להוות אלטרנטיבה ולהשפיע על הסביבה, אימץ הקיבוץ את ערכי הסביבה הרכושנית, לעתים באדיקות ובקיצוניות יתר, כיאה למומרים ולחוזרים בתשובה למיניהם.
בשנה האחרונה נפל דבר בעולם המערבי כולו. הקפיטליזם הפרוע, משולל הרסן, הגיע לידי מיצוי והביא את העולם כולו לידי משבר כלכלי עמוק. האל הקפיטליסטי הכזיב. האמונה שברגע שכל פרט ידאג למיקסום רווחיו ולמיקסום צריכתו – היד הנעלמה של השוק החופשי תכוון את העניינים לטובת הכל, הוכחה כעורבא פרח. היד הנעלמה נעלמה, ויצרה משבר אמונה בדת הקפיטליסטית. כל מדינות המערב, החל בארה"ב השמרנית של בוש, אימצו מדיניות חירום חלופית, של אחריות חברתית ורגלוציה לאומית ובינלאומית על השוק הפרוע.
כשאמיתות עליהן התבסס העולם כולו בשלושת העשורים האחרונים קרסו; כשאלים הכזיבו, לא יתכן שהציבור שקיבל אותם והאמין בהם לא ישאל את עצמו שאלות ולא יבחן אותם מחדש. כך בעולם המערבי כולו, וכך גם בישראל.
כשהציבור שואל שאלות ובוחן את המשבר והגורמים לו – אין זה מן הנמנע שהערכים שזנח ישובו לתפוס מקום מרכזי בשיח ובהוויה.
זו ההזדמנות של הקיבוץ השיתופי לרנסנס, לתחיה מחדש. המציאות החדשה עשויה להביא לתחייתם של הערכים, שהקיבוץ השיתופי הוא התגלמותם. מוקדם לדעת האם ועד כמה יתחולל שינוי אידאולוגי עמוק בחברה הישראלית, אך עלינו לראות בעצם המבוכה והמשבר הזדמנות להשפיע על עיצובה מחדש של החברה. על הקיבוץ השיתופי להרים ראש, הן בתנועה הקיבוצית והן מחוצה לה, כדי לחדש את השיח החברתי הערכי בישראל, ולשוב ולהעמיד בראש הפירמידה את ערכי הצדק החברתי והסולידריות. על הקיבוץ השיתופי לראות במצב שנוצר הזדמנות לתנופת קליטה והתחדשות. על הזרם השיתופי לצאת בקמפיין קליטה, הפורט על המשבר ומציג חלופה של דרך חיים אחרת.
* "שווים"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
