הבלוג של אורי הייטנר

התמורה הגדולה והחשובה ביותר בחברה הישראלית בשני העשורים האחרונים, היא העליה הגדולה מבריה"מ לשעבר; עליה של למעלה ממיליון יהודים. היא באה כאשר רבים כבר הספידו את הציונות והפיחה משב רוח של התחדשות ציונית. קשה להגזים בתיאור תרומתה של עליה ברוכה זו לכל תחומי החיים בישראל – התרבות, החינוך, המדע, הרפואה, הכלכלה, האמנות, הספורט ועוד. תרומתה הדמוגרפית למדינה היהודית גדולה מאוד (העובדה שטרם מצאנו את הדרך להסיר את החרפה של התייחסות למאות אלפים מהם כ"לא יהודים", כביכול, היא ביזיון לאומי, אך אני מאמין שלא רחוק היום בו המדינה תסיר את החרפה הזאת). אחוזי הגיוס לצה"ל בכלל וליחידות קרביות בפרט בקרב אוכלוסיית העולים, גדולים יותר מחלקם היחסי באוכלוסיה.

העליה הגדולה מבריה"מ לשעבר לא היתה מובנת מאליה. אין זה נכון לראות בה תוצאה ישירה ומובנת מאליה של התמורות העולמיות – הפרסטרויקה והגלסנוסט בתקופת גורבצ'וב ונפילת בריה"מ לאחר מכן. אותן תמורות עולמיות עלולות היו להביא להגירה המונית של היהודים לארה"ב, כאשר אנו היינו מתברכים בקילוח דק בלבד של עליה. העובדה שהמוני העולים הגיעו לישראל, היא תוצאה של מדיניות ציונית חכמה ונחושה של מדינת ישראל. ואם לדייק יותר – תוצאה של מנהיגות ציונית חכמה, אמיצה ונחושה של אדם אחד בעל חזון, ראש ממשלת ישראל, יצחק שמיר.

בלחץ הארגונים היהודיים בארה"ב, הגדיר הממשל האמריקאי את יהודי בריה"מ כפליטים חסרי מולדת והתיר להם כניסה לארה"ב. יצחק שמיר הבין שכתוצאה מהגדרה זו, רבים מאוד מיהודי בריה"מ, אולי רובם, עלולים להתפתות ולהעדיף את הגלות האמריקאית על המולדת היהודית. הוא יצא למערכה נחושה ועיקשת נגד ההגדרה הזאת. היה צורך באומץ רב כדי לנהל מאבק בלתי פופולארי כזה, מול הממשל האמריקאי, נגד הארגונים היהודים בארה"ב שהנם גב חשוב ביותר לישראל מול הממשל והקונגרס וכוחם האלקטורלי בארה"ב רב, שהתנגדו בכל כוחם לדרכו בנושא זה, נגד התקשורת הישראלית שהתנגדה ולעגה. אולם שמיר הבין את גודל השעה, הוא הבין שמדינת ישראל עומדת בפני הזדמנות שספק אם תחזור אי פעם והיה נחוש שלא להחמיץ אותה. טענתו היתה פשוטה וברורה – אחרי הקמתה של מדינת ישראל, אין עוד יהודים חסרי מולדת. לכל יהודי יש מולדת – מדינת ישראל. שמיר העמיד את היעד הזה בראש מעייניו ובראש פעולתו המדינית והבינלאומית, והצליח לשכנע את הממשל האמריקאי לבטל את ההחלטה. היה זה הישג מדיני כביר. אף ראש ממשלה אחר, זולת ב"ג, לא היה מעז להוביל מהלך כזה.

העליה מבריה"מ היא הצלחה רבתי, גדולה יותר מכל גל קליטה קודם. הסיבה לכך היא שקליטתם של המוני העולים, אף שלא היתה חפה משגיאות, היתה מוצלחת יותר מכל קליטה אחרת בעבר, והפיקה לקחים מגלי הקליטה הקודמים. היכולת של מדינה קטנה, שמנתה ארבעה מיליון וחצי אזרחים, לקלוט מיליון עולים בתוך שנים מעטות, כאשר לכולם יש קורת גג, לרובם המכריע – עבודה, כל ילדיהם נקלטו במוסדות חינוך – זו תופעה שמעטות כמותה בעולם. יצחק שמיר, ראש הממשלה, ניצח על המלאכה, קבע את סדר העדיפויות, העמיד את ההיערכות לקליטה מעל כל צורך אחר ומשימה אחרת, הורה לקצר תהליכים ולפרום סבכים ביורוקרטיים וההצלחה היתה גדולה. מנהיג המוביל אומה למאמץ כזה ומצליח – הוא מנהיג דגול.

ב-24-25.5.91, בתוך 34 שעות, חילצו 30 מטוסי חיל האוויר וחברת "אל על" 14,400 יהודי אתיופיה, במבצע שלמה, והעלו אותם לישראל. מבצע שלמה היה מבצע מורכב מאוד, שבמשך שנים נארג בידי סוכני המוסד ואנשי הסוכנות היהודית. את ההחלטה על המבצע קיבל ראש הממשלה יצחק שמיר. הוא דחף לביצועה, הוא עקב מקרוב אחרי ההכנות והביצוע. הוא אחראי להצלחה.

די בכל אלה, כדי להגדיר את יצחק שמיר כאחד מראשי הממשלה המצויינים בתולדות מדינת ישראל. והנה, בפרוייקט מיוחד של "ידיעות אחרונות" שזימן 20 מומחים ואנשי אקדמיה שדרגו את ראשי הממשלה בישראל לדורותיהם, דורג שמיר במקום השמיני מתוך 13 (היו 12 ראשי ממשלה, אך הפרוייקט הפריד בין הקדנציה הראשונה והשניה של יצחק רבין). הציון המשוקלל שנתנו המומחים לשמיר היה 6.5. באף אחת מהקטגוריות לא קיבל שמיר ציון גבוה, למעט טוהר מידות בו קיבל את הציון 8.9.

הפרוייקט של "ידיעות אחרונות" בעייתי מבחינות רבות, ובהן ההטיה הפוליטית היונית מאוד של רשימת המומחים, שהיטתה מאוד את תוצאות הפרוייקט וניווטה את תוצאותיו. היו גם שגיאות נקודתיות לא מעטות, כמו למשל הציון הנמוך יחסית (6.2) שקיבלה גולדה מאיר בניהול משברים, אף שניהלה בצורה מעוררת התפעלות את המשבר החמור ביותר בתולדות המדינה – מלחמת יום הכיפורים ועוד.

אך מה שצרם בעיניי יותר מכל, הוא שבכל הפרוייקט הזה, סוגיות ציוניות כמו עליה והתיישבות כלל לא נלקחו בחשבון. בין עשר הקטגוריות שהוצגו לצוות המומחים, לא הוצגה כל קטגוריה ייחודית למדינה היהודית, לא הוצגה כל קטגוריה ציונית. ובכל ההתייחסות של המומחים לראשי הממשלה, לא היתה כל התייחסות לסוגיות הללו במתן הציונים בתחומי החזון (שמיר, למשל, קיבל ציון נמוך בקטגוריית ה… חזון – 5.6), המנהיגות, הכלכלה, יחסי החוץ, ניהול משברים וכו'. זאת, במדינה שהציונות – הורתה, וייעודה – הגשמת הציונות.

על כך ראוי העיתון וראויים המומחים לציון נמוך ביותר בקטגוריה של שיקול דעת.  

* "מקור ראשון", "חדשות בן עזר"