בערב ראש השנה תשנ"ז, לפני 12 שנים וחצי, נפטרה ממחלת הסרטן דסי רבינוביץ', נערה בת 19; בחורה מקסימה, יפהפיה, רגישה, שכל המדינה עקבה בדאגה אחרי מאבקה על זכותו של החולה לטיפול הוגן – מאבק על הזכות לחיים ולבריאות, ואחרי התמודדותה ההירואית עם המחלה. דסי הקסימה באישיותה את החברה הישראלית כולה.

במענה הקולי שלה, הקליטה דסי שיר שכתבה:

עיגולי השמחה / דסי רבינוביץ

 לכל אדם יש עיגול בלב, עיגול השמחה. / לפעמים העיגול קטן, / אך הוא יכול לגדול ולגדול ולגדול... / כאשר עיגול השמחה גדול, / הוא שולח עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף, / מקומות שלפעמים כואבים. / וככל שיש יותר עיגולים קטנים, / פחות מקומות כואבים. / יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן, / ולנו יש תפקיד - לעזור לו לגדול. / ודאי שואלים אתם - איך ? / כל אחד מאיתנו חושב על דרך. / אפשר להביא לו סוכריה, / לתת לו פרח, לשיר לו שיר, לצייר לו ציור / או אפילו פשוט לומר לו: / בוקר טוב, מה שלומך היום? / והכי חשוב, / לעשות את זה בכיף, / בשמחה, מכל הלב!

מיכה שטרית קרא את השיר, והוא היה ההשראה בעבורו, לכתיבת השיר "שמחות קטנות". שטרית כתב והלחין ושר יחד עם עמיר בניון.

שמחות קטנות / מיכה שטרית

עמוק בליבך, עיגולים של שמחה / ואור גנוז בנשמת אפך / עמוק בלב, עיגולים של כאב / אתה שונא, אתה אוהב. // לחיי התמימים ודוברי האמת / וכל החיים את חייהם באמת / שזוכרים את השמש ונוגעים באור / שיודעים אהבה, שאינה בת חלוף. // יהללו, יהללוך מלאכים / ולא תאבד דרכך בזוהר ובחשיכה / יהללו, יהללוך מלאכים / שמחות קטנות יאירו / כנצנוץ הכוכבים.

****

את טקס יום הזיכרון אנו נוהגים לסיים בנימה אופטימית, נימה של תקווה, במסר של ממשיכים ונאחזים בחיים; מסר של "בדמייך חיי". בתשע השנים האחרונות סיימנו את הטקס בקריאת שירו של נתן זך "אני רוצה תמיד עיניים". השנה פתחנו וסיימנו את הטקס, בשני קטעים מתוך ההספד של דוד גרוסמן על בנו אורי, שנפל במלחמת לבנון השניה, אותם קראה אפרת. הקטע השני, שסיים את הטקס, התמקד בתגובתה של רותי, אחותו של אורי, על הידיעה המרה.

"רותי, אחרי הבכי הראשון, אמרה: 'אבל אנחנו נחיה, נכון? אנחנו נחיה ונטייל כמו קודם ואני רוצה להמשיך לשיר במקהלה ושנמשיך לצחוק כמו תמיד ואני רוצה ללמוד לנגן בגיטרה'. וחיבקנו אותה ואמרנו שנחיה.

את הכוח שלנו ניקח מאורי, היו בו עוצמות שיספיקו לנו להרבה שנים. הייתה בו קרינה כה עזה של חיים, של חיוניות ושל חום ואהבה, והאור שלה ימשיך ויזרח עלינו, גם אם הכוכב שהפיק אותה כבה".

לפני קריאת הטקסט הזה, בחרתי לשיר את "שמחות קטנות" של מיכה שטרית, שיר הנוגע במוות ובחיים, ומעביר מסר של בחירה בחיים, בחירה באמת, בחירה בטוב, בחירה בשמחה – גם מתוך מעגלי הכאב. המסר של דסי רבינוביץ'.

****

לאחרונה יצא לאור ספר יפה של הדס רגב ירקוני ועופר רגב: "בת קול ברוח – תפילה ישראלית". הספר, המוקדש לזכרו של סמ"ר אבי אפנר ז"ל, שנפל באסון המסוקים, "מבקש למזג את מעיינות התפילה היהודית ואת פלגי השירה הישראלית לאפיק אחד זך וטהור, הזורם תחת גשרי הזמן ורבדי השפה ומרווה את הנפש".

הספר בנוי מכפולות של עמודים, כשבעמוד הימני מופיע טקסט מן התפילה ובעמוד השמאלי – טקסט מן השירה הישראלית, שהמסר שלו קרוב או דומה למסר של התפילה, וביניהם כמה שורות שכתבו המחברים, אודות הזיווג בין התפילה והשיר. הספר מעוטר בתמונות מרהיבות מנופי א"י.

בין השאר בחרו המחברים בשיר "שמחות קטנות". התפילה שלצדו, לקוחה מתוך תפילת שמונה עשרה, והיא מתחברת לתמימים ודוברי האמת, שאותם יהללו המלאכים: "על הצדיקים ועל החסידים, ועל זקני שארית עמך בית ישראל, ועל פליטת בית סופריהם, ועל גרי הצדק ועלינו, יהמו רחמיך ה' אלוהינו, ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת, ושים חלקנו עמהם ולעולם לא נבוש כי בך בטחנו ועל חסדך הגדול באמת נשענו. ברוך אתה ה', משען ומבטח לצדיקים".

וכך כתבו מחברי הספר: "איש אינו מועיד תפילה זו לעצמו. אין אדם שיעז להגדיר את עצמו צדיק, אלא אם כן הוא איננו צדיק כלל וכלל. קיימים אנשים אחרים אותם אנו רואים בחזקת 'צדיקים וחסידים'. אנשים תמימים ודוברי אמת, בהם אנו נפגשים במהלך יומנו, הם אותם אנשי מופת, שבהתנהגותם ובאישיותם משרים עלינו תחושה של אור קורן, המאיר את דרכנו בלילות חשוכים".

                                                                                               * מידף - עלון קיבוץ אורטל