הבלוג של אורי הייטנר

בפרספקטיבה של כמעט 16 שנים, במבחן התוצאה – הסכמי אוסלו הם כישלון מוחלט. ההסכם היה הונאה ערפאתית. ההסכם לא כובד אפילו יום אחד ולא היתה לערפאת כל כוונה לכבדו. כל מטרתו של ערפאת, היתה להשיג הישגים שיקלו עליו במלחמתו בישראל. הוא וכנופייתו הוכנסו לארץ ומקרוב המשיכו לנהל את המאבק הטרוריסטי המזויין. הוא קיבל ריבונות למעשה ברשות הפלשתינאית והפך אותה לרשות טרוריסטית מובהקת. כל שטח שישראל נסוגה ממנו היה לבסיס לתוקפנות וטרור נגד ישראל.

אולם כשבוחנים את ההסכם בפרספקטיבה של 16 שנים, מבחן התוצאה אינו המבחן היחיד. ישנם מבחנים נוספים ובהם מבחן הכוונה, מבחן הסבירות, מבחן ההפיכות, מבחן האחריות, מבחן המטרה ועוד. כוונת ההסכם היתה לשים קץ לסכסוך הדמים בן מאה השנים בינינו לבין הפלשתינאים; מטרה ראויה ורצויה. ההערכה שהפלשתינאים ינהגו כבני תרבות ויכבדו הסכם בינלאומי עליו חתמו על מדשאת הבית הלבן היתה סבירה. גם ההנחה שברגע שיהיה לפלשתינאים מה להפסיד – מדינה בדרך על המשתמע מכך, הם יעסקו בבנייתה ולא בטרור ותוקפנות נגד ישראל, היתה סבירה. במבחן ההפיכות – ההסכם היה מדורג. שלב א' – עזה ויריחו. שלב ב' – הערים המרכזיות וכן הלאה. ניתן היה לבחון את כיבוד ההסכם בידי הפלשתינאים אחרי כל שלב, ולעצור את ביצועו אם אינם עומדים בו. רבים מזכירים את אמירתו האומללה של רבין "נילחם בטרור כאילו אין מו"מ וננהל מו"מ כאילו אין טרור", אך מעלימים את העובדה, שלנוכח התגברות הטרור הוא גם אמר ש"אין תאריכים קדושים", לא נסוג מהערים ביו"ש במועד הנקוב והתנה את מימוש חלקה של ישראל במימוש חלקם של הפלשתינאים – הפסקת הטרור. מי שהפר את מדיניותו זו היה פרס, אחרי הרצח. הוא נסוג, ונענה במתקפת טרור חסרת תקדים. במבחן המטרה – בנאומו האחרון בכנסת ערב הרצח, בו הציג לראשונה את תכניתו המדינית להסדר הקבע, הציג רבין תכנית אחראית ושקולה, השומרת בידי ישראל את ירושלים רבתי וסביבותיה, בקעת הירדן במובנה הרחב ביותר, גושי ההתיישבות כולל גוש קטיף ועוד. הוא לא חלם להציע הצעות נוסח ברק ואולמרט לפלשתינאים. לכן, על אף מבחן התוצאה החד משמעי כל כך, ניתן בהחלט לשפוט את רבין לקולא על הסכמי אוסלו.

אולם בנקודה אחת הוא טעה טעות נוראה, שגיאה פטאלית שגרמה וגורמת לישראל נזק בל ישוער. במלכודת אחת, שאסור היה לו ליפול בה, נפל רבין והפיל את המדינה. כוונתי לנכונותו להכניס את "סוגיית הפליטים" כאחת הסוגיות בהסדר הקבע. עצם הנכונות הזאת, בהסכם רשמי עליה חתומה ישראל, כמוה כקבלת הטענה הפלשתינאית שהנושא הזה הוא חלק מהסכסוך, יש לישראל אחריות כלשהי עליו ולכן היא נושאת באחריות כלשהי לפתרונו.

"סוגיית הפליטים" היא קוד לתביעת "זכות" השיבה – שם הקוד לניסיונם של הפלשתינאים לשים קץ לקיומה של המדינה היהודית באמצעות הצפתה במיליוני פלשתינאים. אין לי צל צלו של ספק, שלא היתה לרבין כוונה לוותר ויתור כלשהו בסוגיה זו. רבין לא היה מאפשר כניסה של פלשתינאי אחד למדינת ישראל בשם "זכות" השיבה. מן הסתם, רבין התייחס לסוגיית הפליטים כאל עז, שאותה מכניסים הפלשתינאים בהסכם הביניים כדי שיהיה להם על מה לוותר וממה לסגת בדיון על הסדר הקבע. זוהי תמימות שאינה ראויה למדינאי ותיק ומנוסה כפי שהיה רבין.

בנובמבר 1947 הסכימו היהודים לחלוקת הארץ ולרעיון של שתי מדינות לשני עמים, חרף העובדה שהגבולות המיועדים למדינת ישראל היו אבסורדיים – חסרי רצף טריטוריאלי, ללא ירושלים, ללא יפו, ללא לוד ורמלה, הגליל המערבי והמרכזי, הנגב המערבי. הפלשתינאים דחו את ההצעה מכל וכל ולמחרת פתחו במאורעות דמים, בניסיון להשמיד את היישוב היהודי, שלוש שנים אחרי השואה. ביום הקמת המדינה פלשו אליה מדינות ערב כדי למנוע את הקמתה וכדי להטביע את היישוב היהודי בדם.

מי שיזם את התוקפנות הזאת, הוא הנושא באחריות בלעדית לכל תוצאות תוקפנותו. 100% מן האחריות לבעיית הפליטים היא על הצד הערבי. ישראל התגוננה ואין כל סיבה שתתנצל על ניצחונה ובוודאי שאין כל הצדקה לכך שהיא תשלם מחיר על תוקפנות אויביה. אין צורך בדימיון רב כדי לדעת מה היה קורה אילו הערבים ניצחו. אם יש למישהו ספק, אני מציע לו לנסוע לביקור ידידותי בעזה או בשכם, ובתוך דקות הוא ידע את התשובה. בעצם, הוא כבר לא ידע.

אחוז שלם מן היישוב היהודי נהרג במלחמה – 6,000 איש. ב"ג אמר, בתגובה על תביעתם החצופה של הפלשתינאים ל"זכות" השיבה, שאם הם יחזירו לנו את 6,000 ההרוגים, יהיה על מה לדבר.

הכנסת סוגיית הפליטים כנושא למו"מ על הסדר קבע, היתה השגיאה החמורה ביותר בהסכמי אוסלו. מאחר שהפלשתינאים הפרו וממשיכים להפר ברגל גסה את ההסכם, יש לישראל כל ההצדקה להודיע שההסכם בטל ומבוטל, לא שריר ולא קיים. על ישראל להבהיר חד משמעית, שבינה לבין הפלשתינאים אין כל סוגיית פליטים. שאלת הפליטים היא בעיה פנים ערבית ואין לישראל כל כוונה להתערב בה. לכן, לא יתקיים מו"מ כלשהו בין ישראל לפלשתינאים בנושא. ישראל לא תקלוט לתוכה ולו פלשתינאי אחד. ישראל לא תשלם אפילו אגורה שחוקה אחת כפיצויים.  

* "ידיעות הקיבוץ"