הבלוג של אורי הייטנר

ההפרדה בין תרומה לתמורה, היא בעבורי, כמו בעבור חברים רבים נוספים, קו פרשת המים בין אורח החיים שבו אני רוצה לחיות, לבין אורח החיים שאיני רוצה לחיות בו. קו פרשת המים הוא קו חד וברור – ממנו המים יורדים לכאן או לשם.

קו פרשת המים אינו מרחב, ולכן לא תתכן בתוכו פשרה. אין אמצע בין הפרדה בין תרומה לתמורה, לבין קשר בין תרומה לתמורה. קצת קשר? קשר חלקי? קשר של X אחוזים? זו חציית הקו. המים כבר יורדים לצד השני. בסוגיית הקשר בין תרומה לתמורה, ההכרעה היא חדה.

אולם חיינו הקיבוציים הרבה יותר מורכבים מאשר קו פרשת המים. הכרעה בסוגיה זו, עלולה להביא לתוצאות קשות. האם אנו חייבים להגיע להכרעה כזאת?

אין לי כמעט ספק שאם נגיע להכרעה; להצבעה בסוגיה זאת, רוב גדול מבין החברים יתמוך בהמשך ההפרדה וידבק בחיי הקיבוץ השיתופי. לכן, כמי שזו עמדתו, יש לי אינטרס, לכאורה, להגיע להצבעה (אגב, על פי התקנון יש צורך ב-2/3 כדי לקבל שינוי כזה).

אבל יש לנו אינטרס אחר, שגם הוא חשוב מאוד – לשמור על שלמות אורטל, על אחדות הקהילה. ולכן, ראוי להימנע מלהגיע למשחק סכום אפס. יש לצאת מהקופסה ולנסות לחפש פתרונות אחרים, מאשר הכרעה בין "מה שהיה הוא שיהיה" לבין סוף הקיבוץ השיתופי.

****

בתהליכי השינוי והתהליכים האסטרטגיים, אותם התחלנו כבר לפני למעלה מ-20 שנה, השכלנו תמיד למצוא תשובות יצירתיות ומקוריות לשאלות שהטרידו אותנו. תמיד השכלנו לפרוץ דרכים חדשות, ולא לצעוד בתלמים המוכרים – "הקיבוץ של פעם", או אורח החיים הלא קיבוצי. מאז ומתמיד נמנענו משמרנות – ושני התלמים המוכרים הללו הם תלמים של שמרנות.

קיבוץ אורטל רחוק מאוד מלהיות "הקיבוץ של פעם" או "הקיבוץ המסורתי". אבל בכל תהליך שינוי שביצענו, אף פעם לא חשבנו שהגענו למבנה הסופי של אורטל, כי אין דבר כזה. כאשר ערכנו תהליך שינוי לפני 20 שנה, הבנו שהקיבוץ של 89' לא יכול להיות הקיבוץ של 79', אך מכך השתמע גם, שהקיבוץ של 99' לא יהיה הקיבוץ של 89'. ואכן, המשכנו להשתנות, המשכנו להיות יצירתיים. המשכנו להמציא תשובות מקוריות, לבעיות שהטרידו את חברי אורטל בכל עת, מבלי לשפוך את הקיבוץ השיתופי עם המים. השינויים שביצענו, כמעט בכל תחום ותחום בחיינו, היו דרמטיים. אולם הם שמרו על הליבה הערכית הקיבוצית – על הדרך השיתופית, על שוויון ערך האדם, על הערבות ההדדית, על העיקרון של "מכל אחד לפי יכולתו – לכל אחד לפי צרכיו", על ההפרדה בין תרומה לתמורה, על כך שפרות המאמץ והעבודה של כל אחד מאיתנו אינם מיועדים לעצמו ומשפחתו בלבד, אלא לכלל החברים. שמרנו על כך שכל חברי אורטל ייהנו מכל שינוי שנעשה, והשינוי לא ישפר את מצבם של מעטים וירע את מצבם של הרבים. בזכות השילוב בין התעוזה לפרוץ דרכים חדשות ולנסות כיוונים חדשים, לבין השמירה על הליבה הערכית, נשארנו קיבוץ שיתופי, בניגוד לקיבוצים שמרניים שפחדו מכל שינוי ולבסוף הפריטו את עצמם לדעת.

****

הקיבוץ של 2009 אינו יכול ואינו צריך להיות הקיבוץ של 1999*. למה? כי חלפו

עשר שנים, כי התבגרנו בעשר שנים, כי הצרכים שלנו שונים מאלה שהיו לפני עשר שנים, כי הסביבה השתנתה בשנים הללו. במקום ויכוח בין "משמרים" ל"חדשנים", כביכול, כאשר המשמרים רוצים לשמור על הקיים כמות שהוא והחדשנים רוצים לבטל את השיתוף, כדאי לצאת מהקופסה ולנסות שוב, לא בפעם הראשונה, ולבטח גם לא בפעם האחרונה, להמציא את הקיבוץ השיתופי מחדש.

התהליך האסטרטגי בו התחלנו, מבוסס על שיח של צרכים. האמת היא, שבאופן אישי לא קל לי עם שפת הצרכים, כי צורת החשיבה שלי היא אידאולוגית; השיח שלי הוא שיח של אמונות, של עמדות, של מטרות.

אך איני מזלזל כלל ועיקר בשיח הצרכים. הרי אם האידאולוגיה בה אני דוגל מנוסחת ב"לכל אחד לפי צרכיו", איני יכול להתעלם מכך שמימוש הצרכים של החברים הוא אחד הדגלים החשובים שלנו.

אם יש בקרב חברים לא מעטים חוסר נחת מחיי השיתוף, ראוי לא לעצום את העיניים ולבחון מהם הצרכים של אותם חברים, שאורטל במתכונתה הנוכחית מתקשה לספק. אין זה מן הנמנע, שחברים הדוגלים בהמשך השיתוף, שותפים לאותם צרכים, וגם לאותו חוסר נחת, גם אם מסקנותיהם אחרות.

אני מאמין שבחשיבה נכונה, פתוחה, משוחררת מכבלים פרדיגמטיים, ניתן לתת פתרונות שיתופיים למירב הצרכים, כפי שידענו לעשות בעבר.

מי שהצורך שלו בתמורה לתרומה הוא עצם הקשר הזה, כלומר הצורך שלו הוא ליהנות באופן אישי ומשפחתי משכר עבודתו – לכך אין מענה שיתופי, כיוון שהקשר הזה סותר מיניה וביה את חיי השיתוף. אבל אני מאמין שרוב אלה שמציעים לקשור תרומה ותמורה, מעוניינים בכך כאמצעי למימוש צרכים אותם אין הם יכולים לממש היום.

האתגר שלנו, הוא למצוא את הדרך למפות את צרכי החברים ולתת להם מענה שיתופי.

בחלקו השני של המאמר, אדגים את כוונתי בסוגיה אחת – היכולת לעזור לבנות ובנים אחרי צבא, שיבחרו לחיות מחוץ לאורטל.

* אני נוקב בשנים הללו מתוך נוחות של שימוש בעשורים. גם היום אורטל אינה אורטל של 1999 שהרי גם במהלך העשור הזה חוללנו שינויים חשובים.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל