הבלוג של אורי הייטנר

על שלושה דברים הולקה בנימין נתניהו בידי התקשורת בתוך שבוע אחד. על מסכת הגזירות וההצעות האנטי חברתיות שמשרד האוצר פירסם לקראת דיוני התקציב. על עסקת החבילה והתקציב, המנוגדים תכלית הניגוד לאותה מסכת גזירות. על ההתנהלות הזיגזגית – סיבוב הפרסה החד שביצע נתניהו בתוך ימים ספורים.

הביקורת על ההתנהלות מוצדקת, הן אם נכונה ההערכה שנתניהו נלחץ מהתגובה הציבורית ונסוג מהצעותיו והן אם נכונה ההשערה שהיתה זו טקטיקה במו"מ עם ההסתדרות על עסקת החבילה ועם מפלגת העבודה על אישור התקציב. כך או כך, זה נראה רע, לא רציני, לא מקצועי. תדמיתו של נתניהו נפגעה, דווקא שבוע לפני ביקורו החשוב בארה"ב ופגישתו עם אובמה.

ההתנהלות חשובה, אך המהות חשובה לאין ערוך. ובנושא זה, מי שתוקף את נתניהו הן על מסכת הגזירות והן על עסקת החבילה, מעיד על עצמו שביקורתו אינה עניינית. כי מי שביקורתו על גזירות האוצר היתה עניינית, יתמוך בעסקת החבילה ולהיפך.

אני התנגדתי לחבילת הגזירות ותקפתי אותה בחריפות במאמר שפרסמתי (בבמה אחרת). היה זה ספר שחור, שבישר את וידוא ההריגה של מה שנותר ממדינת הרווחה הישראלית. היתה זו חבילה אכזרית ומרושעת, אנטי סולידרית, אנטי חברתית, בלתי צודקת, ממוקדת בפגיעה בחלשים ואף בחסרי הישע, מבלי שתיגע במאומה בחזקים בחברה הישראלית. היתה זו תכנית קצרת רואי וצרת אופק של פגיעה הרסנית במערכת החינוך, לצד פגיעה קשה במערכות הרווחה והבריאות. היתה זו תכנית של דבקות פונדמנטליסטית בשיטה שהובילה למשבר העולמי, של הקטנת המדינה למינימום, של כלכלה מצמצמת – בניגוד מוחלט למדיניות הנהוגה בחודשים האחרונים בכל המדינות המערביות.

מי שרואה בתכנית הזו ובמה שהיא מייצגת רעה חולה – איזו סיבה יש לו להתנגד לדרך בה הלך נתניהו בסופו של דבר? בשורה התחתונה – נבחרה דרך של כלכלה מרחיבה, הגדלת התקציב, ביטול מרבית הגזירות האנטי חברתיות, הגדלת תקציב החינוך, העלאת תקרת המס לביטוח הלאומי, תקצוב חוק עידוד השקעות הון בקרוב למיליארד ₪ והשקעות נוספות בפיתוח וצמיחה, החלטות על צעדים למלחמה בהעלמות המס, הרחבת סבסוד מעונות יום ועוד. נתניהו, שבתפקידו כשר האוצר הוביל ג'יהאד נגד העבודה המאורגנת, נגד ההסתדרות וכל מה שהיא מייצגת, ראה בהסתדרות ובמנהיגה האחראי עופר עיני פרטנר מרכזי בניהול המשק והחברה והלך כברת דרך משמעותית מאוד לקראת דרישותיו. נתניהו, שהיה לשם נרדף לרפורמות של הפרטת מדינת הרווחה ופירוק הסולידריות, מוביל רפורמות חברתיות של הגנה על העובדים ועל העבודה המאורגנת: חובת המעסיק לנהל מו"מ קיבוצי עם ארגון עובדים יציג, קנסות למעסיקים שפגעו בחופש ההתארגנות, קנס למעסיק שמונע מנציג של ארגון עובדים כניסה למקום העבודה, החלת חובת רישוי ופיקוח לשלילת רישיון מחברה שמפרה זכויות עובדים, הגדרת הלנת השכר כעבירה פלילית ועוד.

התכנית אינה מושלמת ויש בה כשלים ועוולות, ובראש ובראשונה העלאת המע"מ וביטול הפטור על פירות וירקות (אני מקווה שהחלטות אלו תבוטלנה בדרך לאישור התקציב בכנסת). אולם זוהי תכנית של מפנה, של נטישת הדרך של ריסוק מדינת הרווחה ועליה על נתיב של סולידריות חברתית. הדרך הזאת מסמנת את הדרך לצמיחה כלכלית בריאה.

עצם ההגעה לעסקת חבילה של הממשלה עם ההסתדרות והמעסיקים, במקום מלחמות גוג ומגוג במשק, בנוסח שר האוצר נתניהו, חיובית וחיונית. עסקה זו, לצד העובדה שהתקציב הוא דו-שנתי, מייצבת את המשק – יציבות חיונית ביותר בעת משבר כלכלי.

כל הגורמים שהובילו לעסקת החבילה ולתכנית הכלכלית הזאת ראויים לשבח. אך מי שראוי לעיקר השבחים, הוא מי שהיה ראוי למירב הגינויים אילו הממשלה היתה מאמצת את הספר השחור של האוצר – ראש הממשלה בנימין נתניהו.

מעבר לכל הסעיפים שהזכרתי ואלה שלא הזכרתי, ראויים נתניהו והממשלה לשבחים בעיקר בזכות המהפך הדמוקרטי שהתחולל בשבוע האחרון – אחרי 25 שנה, המנהיגות הנבחרת של המדינה לא היתה אסקופה נדרסת מתחת לרגלי פקידי האוצר, אלא הובילה והנהיגה. במשך 25 שנים ייצגו פקידי האוצר את המדעיות הכלכלית האובייקטיבית, כביכול, להבדיל מהפוליטיקאים האינטרסנטים – ועל פיהם ישק דבר. והנה, דווקא נתניהו, שחלק עם פקידות האוצר אותה אידאולוגיה ואף ביתר דבקות, הבהיר להם שהאידאולוגיה שלהם אינו מדע מדוייק, ובדמוקרטיה ההנהגה הנבחרת, המייצגת את האזרחים, היא האמונה על טובת המדינה, על עיצוב המדיניות הכלכלית חברתית ועל קביעת סדרי העדיפויות. יתכן שעצם המהפך הזה חשוב יותר מכל סעיפי התקציב ועסקת החבילה.

* "ידיעות הקיבוץ", "מקור ראשון", "חדשות בן עזר"