הבלוג של אורי הייטנר

רשימת העדפות והמלצות בכל תחום, ובכלל זה גם בתחום השירה, היא תמיד רשימה אישית, סובייקטיבית, המבטאת את טעמו האישי של כותב הרשימה. כך, גם כאשר מדובר במי שהכתיר עצמו, בענווה אופיינית, "האדם שהוגדר לא אחת על ידי לא מעט משוררים ומבקרים כאדם שהכי מבין בשירה בארץ".

יומרה כזו - מחייבת. רשימתו של מנחם בן ("מעריב" תרבות, 29.5.09) מעוררת כמה תמיהות. רשימת "המשוררים הטובים ביותר בשירה הישראלית" – ומקומם של ביאליק וטשרניחובסקי נפקד ממנה?! הספרים הכי נפלאים של אותם משוררים, בלי "פתוח סגור פתוח" של יהודה עמיחי?!

יש משהו בטענתו של בן, שרוב המשוררים "מיצו את כוחם בספרי השירה הראשונים שלהם ואחר כך דעכו או הידרדרו". אולם יש גם משוררים שלעת בלותם היתה להם עדנה, כמו חיים גורי. המקרה הבולט ביותר הוא יהודה עמיחי, שספרו האחרון "פתוח סגור פתוח" הוא אחת מפסגות השירה העברית. 

* "מעריב" - תרבות