הבלוג של אורי הייטנר

בשירם המקסים (אולי נכון יותר להגדיר זאת – תפילתם המקסימה) של יהושע רבינוב ודוד זהבי "ירדה השבת אל בקעת גינוסר", מופיע הבית הבא: "נשקה השבת לראשו של הברוש / לאזוב שבסלע נשקה / ויהי הדרדר לשרביט של מלכות / על רמות-דממה מרוננת / ימשוך אז התור בקולו המתוק / חמדת כיסופין מעדנת".

האזוב והדרדר הם אולי העלובים שבצמחים. והנה, השבת היורדת אל בקעת גינוסר מנשקת את האזוב, בדיוק כפי שהיא מנשקת את ראשו הרם והנישא של הברוש – מהאצילים שבעצים, והופכת את הדרדר ללא פחות משרביט של מלכות. רבינוב (1904-2000), חבר קיבוץ גבת, לא היה אדם דתי. אולם הוא גם לא חשב שקדושת השבת שייכת לדתיים. קדושת השבת היא של כולנו, של כל היהודים. "הרטיטה שבת בחנה הגנוז / עיני חלונות מכל עבר. / ותצאנה בנות אל הערב זמר / זמירות בערגה מצלצלת. / והיתה העדנה בבקעת גינוסר / לנשמת עבריות נאצלת".

גם באורטל חשתי תמיד את הקדושה היורדת עלינו בערב שבת. ההליכה לחדר האוכל בבגדי חג, בניחותא, במאור פנים, המפגש עם החברים בסעודת שבת, סביב שולחנות מכוסות במפות ועליהן אוכל משובח, ואח"כ "שישי מתוק" במועדון – יש בכך משהו מופלא. אך תמיד חסר לי משהו, משהו תרבותי, רוחני, יהודי – לא קיבלנו את שבת המלכה כראוי לה. את החסר הזה השלמנו בקבלת שבת קסומה במשפחתנו, אותה אנו מקיימים מידי שבת כבר שנים רבות. אך החסר, במישור הקהילתי, הקיבוצי, נותר בעינו.

הניסיונות השונים ליזום קבלות שבת, בעבר, לא עלו יפה. והנה, מזה קרוב לשנה, מידי שבת בשבתה, אנו מקבלים את השבת יחד, בקבלת שבת קהילתית נפלאה. "ויעמדו מסביב הררים שושבינים / לשאת אדרתה הזוהבת / תעלינה יונים מכנרת הים / קבל את רוחה הלוהבת".

****

"הנה היא קרבה ובאה, זאת המלכה // הכל לבן, שבת המלכה / הכל מוכן, שבת המלכה // טוב שבאת, שבת המלכה / שבת שלום, שבת המלכה".

אריק איינשטיין ושלום חנוך – "שבת המלכה".

מדוע הפעם אנו מצליחים במה שלא הצלחנו בעבר? הסיבה הראשונה היא טכנית. כל הניסיונות בעבר היו מחוברים לסעודת השבת. כל הקיבוץ יושב סביב השולחנות, חברים וילדים רוצים לאכול, ולא כולם מתחברים לקבלת השבת. בזמן שעוד היתה הגשה בליל שבת, חברים כעסו וקיטרו על שמאלצים אותם לשבת במסכת הזאת ומשעברנו להגשה עצמית הדבר כלל לא היה אפשרי. היה רעש, לא היה חיבור, בקושי שמעו את המסכת והיא היתה חייבת להיות קצרה וחפוזה. וכך, כל ניסיון ירד מהפרק אחרי שבועות ספורים.

ההפרדה בין קבלת השבת והסעודה היתה המרכיב הראשון בהצלחה. קבלת השבת היא למעוניינים בה, הבאים במיוחד ליטול בה חלק. היא נעשית בנחת רוח, כיאה לאווירת השבת, וכל המשתתפים בה, שבאו מבחירה, תורמים לאווירה הנהדרת.

וכך, מידי ערב שבת, אנו מפרידים בין חול לקודש באירוע תרבותי יהודי, עם הדלקת נרות שבת, קידוש על היין והחלה, שירי שבת וחלוקת סוכריות לילדים. לי חשובה במיוחד הדרשה על פרשת השבוע. כמו החגים, כך גם פרשת השבוע היא לב מחזור הדם של לוח השנה העברי. למרבית החילונים אין חלק ונחלה במחזור הזה. כמה חילונים יודעים "באיזו שבת אנחנו"? והנה, בקבלת השבת הכנסנו להוויה התרבותית שלנו את פרשת השבוע. איני יודע כמה מאיתנו קוראים את כולה, אך כל מי שמשתתף בקבלת השבת, יודע מה הפרשה, מהם עיקריה. הדרשה על פרשת השבוע נותנת ביטוי אישי לחבר הדורש אותה. יש המסתפקים בהסבר על הפרשה ומה שיש בה. יש הקושרים אותה לסוגיה אקטואלית, כמיטב מסורת הדרשה בתרבות היהודית. עצם השיטה, של "משפחה מדליקה" הלוקחת אחריות על הובלת קבלת השבת, נותנת ביטוי אישי ומשפחתי לחברים ולילדים.

קבלת השבת מחברת בין האנשים המשתתפים בה, ומחזקת את היחד הקיבוצי. אני מאמין שהיא משפיעה מטובה על הקיבוץ כולו, גם על אלה שאינם משתתפים בה בפועל. אני מאמין שהילתה של השבת, אותה אנו מקבלים בצוותא, זוהרת על אורטל כולה.

בשבועות הראשונים קיבלנו את השבת במועדון ואח"כ עברנו לחד"א. אני העדפתי את קבלת השבת במועדון. כל המועדון היה מוקדש לקבלת השבת, וכל הבאים אליה מילאו אותו. היתה תחושה של אינטימיות שקצת נפגמה עם המעבר לפינה קטנה בחדר האוכל הגדול, כשברגע קול שקשוק הסכו"ם, כירסום הפירורים וטרטור מכונת הלחם, של המקדימים לאכול. אולם למעבר לחד"א יש גם יתרונות – חברים העולים לחד"א בלי כוונה מוקדמת להשתתף בקבלת השבת, מציצים ונפגעים ובשבועות הבאים הופכים למשתתפים מודעים. שולחן השבת, החלה והנרות נשארים לאורך הסעודה כולה ומכניסים אליה אווירה אחרת, אווירה של קדושה, אווירה של שבת.

****

"יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת אותם, ולולא היא שהחזירה להם את 'נשמתם' וחידשה את חיי רוחם בכל שבוע, היו התלאות של 'ימי המעשה' מושכות אותם יותר ויותר כלפי מטה, עד שהיו יורדים לבסוף לדיוטה התחתונה של חומריות ושפלות מוסרית ושכלית" (אחד העם).

הסיבה העיקרית, לדעתי, לכך שאנו מצליחים היום במקום בו נכשלנו בעבר – קבלת השבת, נובעת מצמא הקיים בחברה הישראלית להתחברות לתרבותנו היהודית. יש הלועגים ל"טרנד" של האמנים המתחברים ליהדות ושפע הדיסקים ברוח זו שיצאו לאחרונה, אך אני מאמין שאין המדובר בטרנד אלא במילוי של צורך תרבותי ורוחני אמיתי. בשנים אחרונות יש פריחה, במקומות רבים, של קבלות שבת בציבור חילוני. במקומות רבים קמות קהילות תפילה פלורליסטיות, שקבלת השבת והחג היא הלב שלהן, ומשתתף בהן ציבור רחב המחפש את הזיקה הזאת. האתגר הוא היכולת שלנו ליצור יצירה יהודית מקורית ומתחדשת, ולא רק ללקט פירורים מן המסורת.

במעט יישובים שהנהיגו קבלת שבת, היא מתקיימת מידי שבוע. לרוב מתחילים באחת לחודש, אחד לשלושה שבועות ובהדרגה הביקוש מצמצם את הרווחים. אני קצת חששתי מהיוזמה לקיים קבלת שבת מידי שבוע, אך לשמחתי חששותיי התבדו. אמנם לא רבים משתתפים בה, אך נוצרה קבוצה קבועה והיא הולכת ומתרחבת אט אט. מתכונת קבלת השבת באורטל עדיין בתהליך עיצובה ועם הזמן יעוצב סידור השבת האורטלי.

"החמה מראש האילנות נסתלקה - / בואו ונצא לקראת שבת המלכה. / הנה היא יורדת הקדושה, הברוכה, / ועמה מלאכים צבא שלום ומנוחה. / בואי, בואי, המלכה! / בואי, בואי, המלכה! – / שלום עליכם, מלאכי השלום!"

חיים נחמן ביאליק, "שבת המלכה".

****

תודה לסמודר, ליאת וענבל – צוות קבלת השבת!

* מידף - עלון קיבוץ אורטל