הבלוג של אורי הייטנר

בתי את בוכה או צוחקת / יובב כץ

פגז אחרון התפוצץ ושתק,
עטפה הדממה את העמק.
ילדה בגדות יצאה ממקלט,
ואין בתים עוד במשק.
אמא, היה לנו בית ירוק
עם אבא ובובה ושסק.
הבית איננו, ואבא רחוק,
אימי את בוכה או צוחקת.

הביטי למעלה, בתי, אל ההר,
ההר שהיה כמפלצת.
עוד יש תותחים, ילדתי, על ההר,
אך הם מאיימים על דמשק.

הביטי למעלה, בתי, לגולן,
שם יש חיילים, אך להבא -
דגלם בצבעים של כחול ולבן,
בוכה וצוחק שם גם אבא.
יהיה לנו בית ירוק, ילדתי,
עם אבא ובובה ושסק,
ולא עוד אימה, ילדתי, ילדתי,
בתי, את בוכה או צוחקת.

שקיעות באדום וזריחות בזהב
פוגשות בירוק ובמים.
ובלי תותחים של אויב על ההר
יוריק עוד העמק כפליים.

זורם הירדן, מתפתל כשיכור,
פריחה את העמק נושקת.
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת.
זורם הירדן, בין גדות יעבור,
פריחה את העמק נושקת,
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת.

הכרת השיר הזה והבנת הסיפור העומד מאחוריו, היא הבנת ראשית ההתיישבות בגולן – מאין באה, ממה נבעה, מי היו מחולליה ומה היתה המוטיבציה שעמדה מאחורי היוזמה.

איתן סט, חבר קיבוץ גדות, אדם ענו וצנוע, לא יאמר את הדברים, אך אם נשים את המשפט הבא בפיו, יהיה בו הרבה מן האמת: "בגדות ייסדתי את ההתיישבות בגולן".

שבוע לאחר לאחר שחרור הגולן במלחמת ששת הימים כינס איתן ישיבת חירום בגדות, של מזכירי יישובים ופעילים מרכזיים ובה העלה לראשונה את ההצעה להקים יישובים בגולן.

בימים הראשונים של מלחמת ששת הימים, פעלו קיבוצי הגליל העליון ועמק הירדן במרץ, לקבלת החלטה על כיבוש הגולן. משלחת בראשות ראש המועצה האזורית גליל עליון, יעקב אשכולי, חבר קיבוץ כפר גלעדי, השתתפה בישיבת ועדת השרים לענייני ביטחון ותבעה במפגיע מן הממשלה לשחרר אותם מן הסיוט הסורי, שהפך את חייהם לבלתי נסבלים. בישיבה זו איימו הנציגים, שעמידתם האיתנה ב-18 השנים תחת הסיוט הסורי היתה לשם דבר, שלא יוכלו עוד לעמוד, ולא יוכלו לחיות תחת המשך התוקפנות הסורית. יעקב אשכולי קרא בישיבה בהתרגשות: "אם מדינת ישראל אינה יכולה להגן עלינו, אנחנו רשאים לדעת זאת!... שיגידו לנו שאנחנו לא חלק מהמדינה ואין אנו זכאים שצה"ל יגן עלינו כמו על כל יתר חלקי המדינה! שיגידו לנו, שנעזוב את בתינו ונברח מן הסיוט הזה!" ב-10.6 השלים צה"ל את כיבוש הגולן. אנחת הרווחה של תושבי העמק והגליל, לוותה בחשש, שמא ישראל לא תעמוד בלחץ הבינלאומי ותיסוג מהגולן, כפי שנסוגה מסיני לאחר מבצע "קדש".

מטרת הכנס בגדות היתה למנוע נסיגה זאת. הרעיונות שעלו בישיבה, היו של מודעות בעיתונים, כנסים הפגנות וכו'. איתן סט הציע רעיון אחר – לפעול בדרך בה פעלה הציונות מראשיתה – התיישבות. ההתיישבות היא המעצבת את הגבול. "היכן שתעבור המחרשה העברית, שם יהיה הגבול". ולכן, אם תקום התיישבות יהודית בגולן, יובטח שהגולן ישאר בידי ישראל לצמיתות. איתן סט הציג את הדחיפות ואת הצורך לקבוע עובדות מיידיות בשטח.

חלק ממשתתפי הישיבה היו ספקניים לגבי היכולת של תושבי הגליל להניע את המהלך, אך ההחלטה היתה חיובית. המועצה האזורית גליל עליון וקיבוצי הגליל העליון ועמק החולה, החליטו להוביל את היוזמה. איתן סט קיבל על עצמו את המשימה, והחל לנוע בין המוסדות המיישבים, פיקוד הצפון ומשרדי הממשלה ולקדם את המהלך. הוקם גרעין ראשון של מתנדבים מקיבוצי הסביבה, לצורך התיישבות בגולן.

לאחר חודש של הכנות, עלו חלוצי ההתיישבות לגולן. הם התיישבו במחנה צבאי סורי נטוש בעלייקה, סמוך לנפח, ועסקו באיסוף הבקר הסורי שהסתובב בשטח. מספר רפאל בן יהודה מנאות מרדכי, מראשוני המתיישבים: "הטיפול בהקמת התיישבות ברמת הגולן החל מיד לאחר תום קרבות ששת הימים. המטרה היתה – לקבוע עובדות של נוכחות ברמה, ולשם כך החלה קבוצה קטנה של חברים ממשקי הגליל להניע את המוסדות לפעולה התיישבותית, על כל הכרוך בזה. מצאנו אוזן קשבת אצל אלוף פיקוד הצפון [דוד אלעזר – דדו א.ה.] ואצל המועצה האזורית, שנתנה מענק של 10,000 ל"י כהוצאות ראשונות. כך יכולנו לחדור לעבודה בעדר הבקר, שנאסף ברמה, דרך משרד החקלאות.

הופענו בשם 'מחנה עבודה'. עבודת בוקרים זו היתה תמורת תשלום, וזה איפשר את הקיום, אך עם זאת התחלנו לחפש מקורות עבודה נוספים להרחבת הבסיס לקיום. עסקנו כל הזמן בפעולת גיוס, כדי להגדיל במהירות את מספר החברים. כך באו אלינו חברים ממקורות שונים: הקיבוץ המאוחד, האיחוד [איחוד הקבוצות והקיבוצים א.ה.], מתנדבים מחו"ל, וחברים מהעיר. על כן הגדרנו את עצמנו כקיבוץ, אך ללא השתייכות לזרם מסוים.

מבחינה כלכלית לחמנו מלחמה עיקשת על החזקת העדר על הרמה. טיפלנו בהשגת קרקעות בסביבת קונייטרה לזריעת גידולי פלחה, וקיבלנו 35,000 ל"י בעזרת ערבות של משקים מספר לכיסוי הפסדים אפשריים, וכך יכולנו להתחיל בעיבודים.

חדרנו גם לעבודות חוץ. פיקוד הצפון עשה הכל כדי לעזור להשיג עבודות והעמיד לרשותנו כמה טרקטורים גדולים והרבה מקומות עבודה, אפילו מעל ליכולת שלנו לנצלם. כן עבדנו גם בשיפורים באזור הבניאס בעזרת רשות שמורות הטבע, הכשרנו אנשים מספר להדרכת טיולים. עמדנו כל הזמן בקשר עם הקיבוץ המאוחד, ולמעשה התנועה הזאת אימצה אותנו, מבלי ללחוץ עלינו להצטרף אליה; בעזרת הקיבוץ [הקיבוץ המאוחד א.ה.] קיבלנו מגוייסים ואנשי 'שנה שלישית' [בני קיבוצים שהתנדבו לשנת שירות שלישית אחרי השירות הצבאי, שאורכו באותם הימים היה שנתיים בלבד א.ה.].

לאט לאט הכירו המוסדות, שיש לעבור משלב של 'מחנה' לשלב התיישבותי והוכנסנו למסגרת התקציבית של הסוכנות היהודית, כמשק מודרך. תחילה עובדה תכנית למשק, שבו 80 חברים, אך לא עברו שבועות מספר והיה צורך לשנות את תכנית המשק,  ולעדכן אותה ל-120 איש. כך גדל היישוב בהתמדה. עלייקה כבר לא יכלה להכיל אותנו. קיבלנו שכונת מגורים בקונייטרה, ובראשית אוקטובר עברנו לשם, אף כי יש קשיים רבים בהתאמת המחנה ליישוב קיבוצי. כאן פתחנו אכסניית נוער, מלון עממי, מזנון ותחנת דלק".

העליה לעלייקה היתה ב-14.7.67, חודש וארבעה ימים לאחר שוך הקרבות. החלטת הממשלה להקים התיישבות בגולן התקבלה למעלה מחודש מאוחר יותר, ב-31.8.67. המעבר לקונייטרה נעשה ב-12.10.67. בדצמבר 1968 החליטה ועדת השמות הממשלתית לקרוא לקיבוץ גולן  - מרום הגולן. באפריל 1972 עבר היישוב למקום הקבע שלו, לרגלי הר בנטל, ברום של 990 מ' מעל פני הים.

בלבם של חלוצי ההתיישבות בגולן פעמה האמונה, שלמעשיהם היומיומיים משמעות היסטורית ושפעולתם מעצבת את גבול המדינה. ניסח זאת יהודה הראל, חבר מנרה, מהקבוצה המייסדת שעלתה לעלייקה ועד היום הוא מראשי ההתיישבות בגולן, במאמר שפירסם בגיליון הראשון של "עלי גולן" – עלון הקיבוץ: "גורלם של השטחים המשוחררים מסעיר את הארץ. בכל מקום מתווכחים, מציעים הצעות ומסמנים גבולות על גבי המפה. השמצות מוטחות מצד לצד. בעלי רעיונות למיניהם רוכשים להם מקום בעיתונים למען הכרזותיהם... הציבור מוזעק כנגד מחדלים ביטחוניים ואחרים של השלטונות. בני אדם עוצרים לרגע בשעת סיבובם ברחוב דיזנגוף, שולפים עט וחותמים על פטיציה: 'לעולם לא ניסוג!' כל היודע לכתוב (ולא רק כאלה) שולח מפרי עטו למדורי המכתבים בעיתונים, אשר ממילא כבר עולים על גדותיהם.

מותר לשאול מהי תרומתם של כמה עשרות החבר'ה הנמצאים בעלייקה לוויכוח סוער וחיוני זה? גם בחדר האוכל שלנו נשמעים דיונים וויכוחים, לעתים אפילו די סוערים: האם אפשר לדשן את שטחי הפלחה ברמת הגולן במדשנת צנטריפוגלית או שהרוחות החזקות והקבועות מחייבות שימוש במדשנת מהטיפוס הישן? מתריעים על מחדלים חמורים בטיפול בטרקטורים, אחד דוחה בתוקף את ההשמצות שנסע בהילוך אחורי בטרקטור רתום למחרשה וגרם לשבירתה... ויכוח סוער מתנהל על סוג השמיכות והתנורים הדרושים לאקלים החורפי על הרמה בגובה של 1,000 מ' מעל פני הים. על המפות מנסים לסמן את קו הגידור של שטחי המרעה... על לוח המודעות נקראים החברים לחתום, אך לא על פטיציות, אלא על בקשה מסדרן העבודה לצאת בשבת הבאה לחופש, או על הצעותיהם למועמדים לוועדות השונות: תרבות, שיכון וכו'.

כזאת היא כל תרומתנו לוויכוח הגדול והחשוב המסעיר את הארץ... כשתגיע שעת ההכרעה (בעצם היא הגיעה) יכריעו הוויכוחים מהסוג הנשמע כאן. חשוב שנדע זאת אנחנו ולא רק אנחנו".

אישוש לתחושתם של חלוצי עלייקה מספק יחיאל אדמוני, מנהל המחלקה להתיישבות בסוכנות. עשר שנים לאחר העליה לעלייקה הוא אמר ברב שיח: "האמת ההיסטורית היא, שמי שהחליט על יישוב רמת הגולן, זו לא הממשלה, אלא הקבוצה שהלכה לעלייקה וקיבלה סיוע עקיף שלנו. הפעולה ההתיישבותית ביוזמת הממשלה, לאחר המלחמה, לא היתה ברמת הגולן עצמה. היו פעולות שהיו קשורות בהקמת יישובים בשולי הרמה: באל חמה, באיזור כורזים ובבניאס... עד ספטמבר 1967 עבדנו רק בהקמת יישובים ממערב לירדן. רק לאחר זינוק הקבוצה לעלייקה והפעולה שהביאה בסופו של דבר להכרה בהם, הוחלט על התיישבות ממזרח לירדן ובוטלו ההחלטות של הקמת היישובים ממערב לירדן".

היום, כעבור 42 שנה, חיים בגולן 33 יישובים – ישוב עירוני (קצרין), קיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים. יישובים חילונים ודתיים. היישובים פרוסים לאורך הגולן כולו, מנווה אטי"ב שבמורדות החרמון ועד מבוא חמה שליד חמת גדר. בגולן חיים היום כ-23,000 תושבים יהודים, ויישובי הגולן נמצאים בתנופה של הרחבה ופיתוח.

התיישבות יהודית בגולן החלה כבר בתקופת המקרא. בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד היתה התיישבות יהודית ענפה בגולן, שנמשכה למעלה מאלף שנים. בתקופת העליה הראשונה נרכשו אדמות רבות בגולן והוקמו מספר יישובים, אך הם לא החזיקו מעמד. לאחר שנרצחו אחרונה המתיישבים בבני יהודה, המושבה היהודית שהחזיקה מעמד עד 1921, חדלה הנוכחות היהודית בגולן. עלייתם של חלוצי ההתיישבות בגולן לעלייקה ביולי 1967, החלה את הגל הרביעי של התיישבות יהודית בגולן. מסלול הטיול יעסוק בגל ההתיישבות הזה.

ניתן לחלק את תולדות מפעל ההתיישבות בגולן לארבע תקופות:

א. תחילת ההתיישבות – 1967-1974

בשנים אלה, ממלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, עלו היישובים הראשונים על הקרקע, הוקמו ענפי החקלאות בגולן, התיישבו מאות המתיישבים הראשונים. את הגולן ניהל ממשל צבאי ולצדו מנהל אזרחי. את היישובים ייצג בנושאים השונים ועד יישובי הגולן, שפעל להקמת הגרעינים, להקמת היישובים, להשגת משאבים ואמצעי ייצור. בפברואר 1969, ביום בו נישאו שבעה זוגות של ראשוני מרום גולן, פתחו הסורים בהרעשה כבדה על הקיבוץ. כך החלה תקופה קשה של הפגזות סוריות כבדות על הגולן ויישוביו, עד מלחמת יום הכיפורים. ביום הפלישה הסורית לגולן, ביום הכיפורים תשל"ד, פונו היישובים ונאלצו להתגורר ביישובי העורף. בעיצומה של המלחמה, לאחר שצה"ל גרש את הפולש ופתח במתקפת הנגד בעומק השטח הסורי, חזרו הגברים ליישובים והחלו לשקם את ההריסות. לאחר הפסקת האש עלו גם הנשים והילדים. בחודשים שלאחר המלחמה השתוללה מלחמת התשה קשה בין ישראל לסוריה והיישובים הישראליים הופגזו כמעט מידי יום. במקביל, נערך מו"מ בין ישראל לסוריה, בתיווכו של מזכיר המדינה האמריקאי קיסינג'ר, על הסדר הפרדת כוחות. ועד יישובי הגולן הוביל מאבק ציבורי נגד נסיגה מהקו הסגול (הגבול בין ישראל לסוריה לאחר מלחמת ששת הימים). עמידתה האיתנה של הממשלה במו"מ הותירה בידי ישראל כמעט את כל הגולן ואת כל היישובים, אולם ישראל נסוגה מן המובלעת שכבשה בתוך סוריה ומהעיר קונייטרה. היה זה המאבק הציבורי והפוליטי הראשון של תושבי הגולן. במהלכו, הוקם בתוך קונייטרה היישוב קשת עליו יסופר בהמשך.

בתקופה זו הוקמו היישובים הבאים:

מרום גולן - 14.7.67. קיבוץ, בכור יישובי הגולן.

מבוא חמה – 22.1.68. קיבוץ, בכור יישובי דרום הגולן.

עין זיוון – 23.1.69. קיבוץ, הקיבוץ המופרט הראשון בתנועה הקיבוצית. צפון הגולן.

גבעת יואב – 1968. מושב עובדים, בכור מושבי הגולן. דרום הגולן.

רמת מגשימים – 1968. מושב שיתופי, בכור היישובים הדתיים בגולן. הגוש הדתי בדרום הגולן.

נאות גולן - אוקטובר 1968. מושב עובדים, דרום הגולן.

רמות – מאי 1968. מושב עובדים, ראשון היישובים במעלות הגולן. מעלות הגולן – היישובים שבמעלות מהכינרת לגולן. סמוך ליישוב – בית הספר "ברנקו וייס".

נוב – 1971. מושב עובדים בגוש היישובים הדתיים בדרום הגולן.

נווה אטי"ב – 1971. מושב שיתופי במורדות החרמון. הוקם בידי לוחמי סיירת "אגוז" לזכר חבריהם לנשק אברהם, טוביה, יאיר ובנימין.

אל-רום - יולי 1971. קיבוץ, הקיבוץ הגבוה ביותר בעולם. צפון הגולן.

גשור – 1971. קיבוץ בדרום הגולן. הקיבוץ הראשון של "השומר הצעיר" בגולן.

אפיק – מאי 1972. קיבוץ בדרום הגולן.

בני יהודה – 1972. בכור היישובים הקהילתיים. המרכז האזורי של דרום הגולן.

כפר חרוב – 1973. קיבוץ בדרום הגולן. על שם כפר חרוב הקדום, באותו אזור.

אליעד – 1973. מושב עובדים בדרום הגולן. קרוי על שמו של אלי כהן, המרגל בסוריה שנתפס והוצא להורג. החל ב-1968 כהיאחזות נח"ל אל-על. במקום – בית הספר הדמוקרטי.

קשת – 1974. מושב שיתופי דתי. בכור יישובי מרכז הגולן. במקום – מכינה קדם צבאית ובית ספר שדה.

ב. השתרשות, התבססות וריבונות - 1974-1981

תקופה זו היא תקופת ההשתרשות וההתבססות של יישובי הגולן. התקופה התאפיינה בשקט ביטחוני, שקט מדיני, הקמת יישובים חדשים, התבססות והרחבה של היישובים הקיימים, פיתוח כלכלי בחקלאות, בתיירות ובתעשיה. בתקופה זו קם הגדול והחשוב ביישובי הגולן – בירת הגולן קצרין. בתקופה זו הוקמה ההתיישבות במרכז הגולן. ממשלת רבין הראשונה וממשלות בגין תמכו במפעל ההתיישבות וטיפחו אותו. בין השאר ניתן להצביע על החלטת ממשלת רבין על הקמת 4 יישובים חדשים בגולן, כתגובה ציונית הלמת על החלטת עצרת האו"ם לגנות את הציונות ולכנותה גזענות. ב-1979 הוקמה המועצה האזורית גולן.

הסכמת ממשלת ישראל לנסיגה מכל סיני ולעקירת היישובים, במסגרת הסכם קמפ-דיוויד בין ישראל למצרים, גרמה לרעידת אדמה ביישובי הגולן. מעולם בתולדות הציונות לא נעקרו יישובים מרצון, ובלב המתיישבים קינן חשש שעקירת היישובים תהווה תקדים לגזרות אחרות. יישובי הגולן נרתמו לסייע למאבקם של יישובי סיני נגד הנסיגה. במקביל, הוביל ועד יישובי הגולן מאבק ארצי רחב היקף למען סיפוח הגולן לריבונות ישראל. המאבק, שכלל החתמת קרוב למיליון אזרחים על עצומה להחלת החוק הישראלי על הגולן, הסתיים בניצחון. ב-14.12.81 הביא בגין להצבעה בכנסת את חוק הגולן, והגולן סופח רשמית לריבונות ישראל.

באותו ערב חגגו תושבי הגולן בשירה ובריקודים בקצרין הצעירה. התחושה היתה שהוסר סופית איום הנסיגה מהגולן. לאחר ההחלטה ובעקבות הקמת המועצה האזורית גולן והמועצה המקומית קצרין, ועד יישובי הגולן התפרק.

עיתון יישובי הגולן, "ארץ הגולן", הוציא גיליון חגיגי מיוחד לאחר קבלת החוק. במאמר המערכת שלו נכתב: "המאבק הפוליטי של יישובי הגולן תם. הוא הסתיים בניצחון. מטרתנו היום היא להוריד את הגולן מרשימת הנושאים השרויים במחלוקת. על כן אין לנו כל עניין בהמשך הוויכוח על החלת החוק. טוב ורצוי שהגולן 'ירד מהכותרות'. לאט לאט יתרגלו תושבי המדינה ומדינות העולם לכך, שהגולן הוא אזור מאזוריה של המדינה, כמו הגליל, השרון והנגב.

במשך המאבק הפוליטי, שנמשך שנים רבות, התגבשה בגולן חברה מלוכדת בעלת ארגון הנהגה ויכולת פעולה מעולה. את כל הפוטנציאל הזה יש להפנות עכשיו לפעולות פיתוח ואכלוס, כמוהן לא ידענו בעבר... עד כה לא נכשלנו בשום משימה. אם נמשיך מבלי להיעצר, נצליח גם הפעם".

בתקופה זו הוקמו היישובים הבאים:

אבנ"י אית"ן – 1974. מושב שיתופי דתי בדרום הגולן. קרוי על שמם של שישה חללי צה"ל, חבריהם של מייסדי היישוב: אבנר גבורין, בני חנני, יהודה אריה, אילנה בולה, יונה סובר ותמר דרור. עקורי גוש קטיף שעלו לגולן התיישבו באבנ"י אית"ן.

אודם – 1975. מושב שיתופי בצפון הגולן, על הר אודם. הוקם בעקבות החלטת הממשלה, בתגובה לגינוי הציונות באו"ם.

יונתן – 1975. מושב שיתופי דתי במרכז הגולן. הוקם בעקבות החלטת הממשלה, בתגובה לגינוי הציונות באו"ם. קרוי על שמו של חלל צה"ל יונתן רוזנמן, ביוזמת משפחת רוזנמן.

מעלה גמלא – 1976. מושב עובדים במעלות הגולן. קרוי על שם העיר היהודית העתיקה גמלא. הוקם בעקבות החלטת הממשלה, בתגובה לגינוי הציונות באו"ם.

שעל – 1976. מושב עובדים במרכז הגולן. בכור יישובי חירות בית"ר בגולן. הוקם בעקבות החלטת הממשלה, בתגובה לגינוי הציונות באו"ם.

חספין – 1976. יישוב קהילתי דתי בדרום הגולן. המרכז האזורי של הגוש הדתי. היישוב מאופיין במוסדות חינוך תורני רבים – ובהם ישיבת הסדר, ישיבה תיכונית, בית הספר "גולן" ועוד.

קצרין – 15.7.77. בירת הגולן. היישוב העירוני היחיד בגולן. הגדול, המרכזי והחשוב ביישובי הגולן. במקום – בית הספר התיכון המשותף לקצרין ולמושבי הגולן – "נופי גולן" ובית ספר שדה. קצרין ממוקמת במרכז הגולן.

אניעם – 1978. מושב עובדים במרכז הגולן. הוקם כמושב תעשייתי. ביישוב – כפר אמנים.

אורטל – 1978. קיבוץ בצפון הגולן. הקיבוץ השיתופי היחיד בגולן.

נטור – מרכז הגולן. הקיבוץ השני של "השומר הצעיר" בגולן. היום – מושב עובדים משותף לחילונים ודתיים.

אלוני הבשן – 1981. מושב שיתופי דתי במרכז הגולן. היישוב המזרחי ביותר בא"י.

מיצר – 1981. קיבוץ בדרום הגולן. במקום – מכינה קדם צבאית.

קדמת צבי – 1981. מושבה במרכז הגולן. קרויה על שמו של צבי איזקסון, נשיא התאחדות האיכרים. ראשוני המושבה ישבו במשך 4 שנים בקלע שבצפון הגולן וב-1985 עלו ליישוב הקבע.

ג. משבר ההתיישבות והמאבק על הגולן 1982-2000

בשנות ה-80 פקדו משברים כבדים מאוד את ההתיישבות בישראל – משבר הקיבוצים, משבר המושבים, משבר החקלאות. כמו כל ההתיישבות בארץ, המשברים פקדו גם את יישובי הגולן. את מקום תנופת הפיתוח וההתרחבות שאיפיינו את הגולן, המרץ ומשאבי הנפש הופנו להתמודדות עם המשבר ולהישרדות. מעט מאוד יישובים הוקמו בתקופה זו.

כשרק החלו היישובים להתאושש, פרץ משבר חדש – האיום הקיומי על מפעל ההתיישבות בגולן. ב-1991, מיד לאחר מלחמת המפרץ, החלה ארה"ב להפעיל לחץ כבד על ישראל, כדי להנהיג סדר חדש במזרח התיכון. בסוף אותה שנה התקיימה ועידת מדריד. ב-1992 החל ראש הממשלה רבין במו"מ עם סוריה על נסיגה מהגולן. המו"מ נערך לאורך כל שנות ה-90, עד שבמרץ 2000 דחו הסורים סופית הצעה של ראש הממשלה אהוד ברק לנסיגה מכל הגולן לקווי 4.6.67, למעט רצועה של כמה עשרות מ' לאורך חופה הצפון מזרחי של הכינרת.

מיד בראשית התהליך הוקם מחדש ועד יישובי הגולן. לאורך כל שנות המו"מ, הוביל הוועד מאבק ארצי מוצלח מאוד נגד הנסיגה, תחת הססמה "העם עם הגולן", שסחף אחריו את מרבית הציבור הישראלי.

בתקופת המאבק, עיקר תשומת הלב של תושבי הגולן והנהגתם הופנה למאבק הציבורי ולשמירה על הקיים. לא הוקמו יישובים חדשים, הקליטה היתה מתונה מאוד, לא היתה בניה חדשה. עם זאת, רוח היישובים לא נפלה. היישובים המשיכו לפתח את קהילותיהם ומשקיהם, לבסס את מערכותיהם לצד המאבק.

בתקופה זו הוקמו היישובים הבאים:

קלע אלון – 1984. יישוב קהילתי בצפון הגולן. נקרא על שמו של יגאל אלון, מגדולי התומכים ומהדוחפים המרכזיים לההתיישבות בגולן בראשיתה. הוקם כקיבוץ והתפרק. ב-1992 חודש כיישוב קהילתי של עולים מחבר העמים. בשנות האלפיים הוקמה השכונה הקהילתית הגדולה "מצוק עורבים".

כנף – 1985. מושב עובדים במעלות הגולן.

ח ד-נס – 1989. יישוב קהילתי במעלות הגולן. הוקם כמושב של תנועת חירות בית"ר למען עקורי היישובים חרובית, דקלה ונאות סיני, יישובי התנועה בחבל ימית, אולם איש מאוכלוסיית היעד לא עלה ליישוב.

נמרוד – 1999. יישוב קטן באזור החרמון, מתוכנן כיישוב קהילתי. קם כהיאחזות נח"ל ב-1980.

ד. הרחבת היישובים ותנופת פיתוח – 2001-2009

בשנות המאבק לא היתה כמעט קליטה, התושבים התבגרו ולא הגיעו תושבים חדשים. בחלק מן היישובים נסגרו בתי ילדים. לאחר הניצחון במאבק על הגולן, החלה פעילות ענפה לפיתוח הגולן ויישוביו. ההחלטה של הנהגת הגולן היתה לא להקים יישובים חדשים, אלא להתמקד בקליטה ביישובים הקיימים. השיטה היתה הקמת הרחבות קהילתיות ליישובים החקלאיים. במרבית יישובי הגולן הוקמו הרחבות. תנופת הקליטה בשנים אלה היא חסרת תקדים בכל תקופת ההתיישבות בגולן. אלפי תושבים חדשים הגיעו ליישובים, הצעירו אותם ושינו את פניהם. שנים אלה התאפיינו גם בפיתוח משמעותי של התיירות בגולן ושל מערכות החינוך והקהילה הגולניים.

****

מסלול הטיול יתמקד בשלב א' של מפעל ההתיישבות היהודית בגולן. נטייל – טיול ממונע, מעלייקה – נקודת ההתחלה של ההתיישבות בגולן, עד תחנת הרכבת באל-חמה, נקודת ההתחלה של היישוב השני בגולן ושל ההתיישבות בדרום הגולן.

המסלול יתמקד ביישובים הבכורים – בכור הקיבוצים, בכור המושבים, בכור היישובים הדתיים, בכור היישובים הקהילתיים, בכור יישובי דרום הגולן ובכור יישובי מרכז הגולן.

            המסלול

1. עלייקה – נפתח את המסלול במקום בו החלה ההתיישבות בגולן – עלייקה. היום יושבת במקום עוצבת ברק ואתר ההנצחה לחללי העוצבה. האתר נמצא על כביש 91, הכביש העולה לגולן מצומת מחניים, לכיוון צפון מזרח, דרך גשר בנות יעקב. חוצים את צומת בית המכס העליון, את צומת נשוט (הכניסה לקצרין) בואכה נפח. בק"מ 18 נמצא האתר.

במחנה הצבאי הסורי התיישבו חלוצי מרום גולן פחות מחודש אחרי מלחמת ששת הימים, כמחנה עבודה זמני של אוספי הבקר הסורי הנטוש ברחבי הגולן. המחנה משמש כמחנה חטיבת השריון 188 (עוצבת ברק) והכניסה אליו לאזרחים אסורה.

סמוך למחנה, נמצא אתר ההנצחה של העוצבה – מדשאות גדולות עם שולחנות פיקניק, אנדרטה גדולה ומרשימה לחללי החטיבה וחדר הנצחה. חטיבת ברק השתתפה בקרבות לכיבוש הגולן, השתתפה בקרבות הבלימה הקשים במלחמת יום הכיפורים וספגה אבדות כבדות ביותר. לזכר החללים נבנה האתר. בסמוך לאתר ההנצחה פועלת מסעדה – "חוות גילבון". לאחרונה אתר ההנצחה נסגר למבקרים, ואנו פועלים לכך שהחטיבה תפתח אותו מחדש.

נמשיך צפונה על כביש 91, נחצה את מחנות נפח (מחנה "סער" ועוצבת "געש") עד צומת השיריון, הקרוי כך לציון קרבות הבלימה שניהלה במקום חטיבת המילואים של השיריון 679, בפיקודו של אורי אור, במלחמת יום הכיפורים. בצומת השריון נפנה שמאלה, לכיוון צפון מערב  ונעלה על  כביש 978 בק"מ ה-40. נסע 8 ק"מ, נחלוף על פני מושב שעל ונגיע לצומת האמיר (הידוע גם בשמו הישן – צומת ווסט). בצומת נפנה ימינה, לכיוון מזרח, על כביש 959 העולה לגולן מכיוון גונן, בק"מ ה-11. בצומת עצמו ניתן לעצור למנוחה, לפיקניק ולשעשועי ילדים בגן אסף – הקרוי על שמו של אסף רז, בן מושב שעל, מדריך ורכז נוער במתנ"ס הגולן, שנהרג בדמי ימיו בתאונת דרכים קטלנית. הגן נמצא סמוך לאתר הארכיאולוגי חאן אמיר וניתן לבקר בו. נוסעים לאורך 4 ק"מ עד הק"מ 15, צומת בנטל – שם נפנה ימינה לכיוון דרום, ונעלה על הכביש הנוסע לקיבוץ מרום גולן. מיד לאחר הפניה ניכנס לביקור בבית האריזה פירות גולן, בצדו הימני של הכביש.

2. בית האריזה פירות הגולן – ההתיישבות בגולן החלה כהתיישבות חקלאית, ועד היום החקלאות הינה מרכיב מרכזי בפרנסת תושבי הגולן. הענף המרכזי של יישובי צפון הגולן הוא מטעי הנשירים – בראש ובראשונה תפוחים וכן דובדבנים, אגסים, משמשים, פירות יער ועוד. בשנת 1976 התאגדו היישובים והקימו את בית האריזה האזורי המשותף פירות גולן, שלאורך שנים הינו בית האריזה הגדול בישראל. בשנת 2005 התאחד "פירות גולן" עם בית האריזה "פרי פסגות" בגליל העליון והקימו יחד את תאגיד "בראשית". בבית האריזה פועל מרכז מבקרים, ממנו ניתן לצאת לסיור מרתק לאורך קווי המיון והאריזה של הפרי, בטכנולוגיה המתקדמת ביותר.

3. קיבוץ מרום גולן והר בנטל – מ"פירות גולן" נמשיך עוד 2 ק"מ דרומה ונכנס לקיבוץ מרום גולן. מרום גולן הוא בכור יישובי הגולן. מייסדיו החלו את ההתיישבות בגולן במחנה עלייקה, המשיכו לקונייטרה וב-1972 השתקעו ביישוב הקבע, סמוך להר בנטל. בשנות האלפיים נבנתה במרום גולן הרחבה קהילתית גדולה ומוצלחת – שמורת אלונים, המשתלבת היטיב ביישוב. מרום גולן הוא המרכז האזורי של יישובי צפון הגולן, ובו נמצאים בית הספר האזורי "אביטל", השלוחה הצפונית של מתנ"ס הגולן והספריה האזורית.

נערוך סיור ביישוב, בהרחבה הקהילתית ובכפר הנופש, שניתן למצוא בו אירוח כפרי, טיולי סוסים, טיולי טרקטורונים ומסעדה – מסעדת "הבוקרים". ברחבי הקיבוץ פזורים פסלי מתכת של הפסל יופ דה-יונג.

נצא מהקיבוץ, נמשיך בדרכנו וכעבור כק"מ נעלה על הר בנטל. בפסגת ההר נערוך תצפית על הגולן, הגליל והעמקים, סוריה ולבנון. ניכנס לתעלות הקשר של המוצב המשוחזר ונשמע הסבר מתחנת שמע המוצבת במקום. נוכל לאכול במסעדת "קופי ענן", השייכת אף היא לקיבוץ מרום גולן. בימות החורף – לעתים הפסגה מכוסה בשלג.

נרד חזרה לכביש, נדרים עוד כק"מ עד כיכר (סובה) אביטל – ממנה נצא ביציאה השלישית, לכיוון מזרח, בשמורת הר אביטל. הכביש נוסע בתוך לוע הר אביטל, בינו לבין הר בנטל. בתוך הלוע נטועים מטעי התפוחים של קיבוץ אל-רום ואנו נסע בסמוך להם, כשני ק"מ, ונתחבר לכביש 98, שם נפנה ימינה, לכיוון דרום. נעבור סמוך לבוסתן הגולן – קטיף פירות עצמי בנוף משגע, השייך לקיבוץ עין זיוון. נמשיך בדרכנו עוד כק"מ ובק"מ ה-72 נעצור בתצפית קונייטרה.

4. תצפית קונייטרה – שלושה מיישובי הגולן החלו את דרכם בקונייטרה. ראשוני מרום גולן עברו לקונייטרה באוקטובר 67', שלושה חודשים אחרי עלייתם לגולן ושהו שם במשך 4.5 שנים. ראשוני קיבוץ עין זיוון התגוררו זמן קצר במרום גולן (אז – קיבוץ גולן) בקונייטרה, עד עלייתם להתיישבות הקבע סמוך לכפר זיוון. היישוב קשת, החל את דרכו בקונייטרה, במסגרת המאבק נגד הנסיגה מקונייטרה במסגרת הסדר הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה אחרי מלחמת יום הכיפורים. הם ישבו במקום במשך כ-40 יום, עד ההסכם, שנחתם במאי 74'.

קונייטרה היתה העיר הסורית הגדולה והחשובה ביותר בתקופת השלטון הסורי על הגולן. העיר ננטשה בידי תושביה במלחמת ששת הימים. לאחר מלחמת יום הכיפורים, נסוגה ישראל מקונייטרה במסגרת הסדר הפרדת הכוחות עם סוריה. במסגרת ההסכם סוריה התחייבה ליישב את קונייטרה מחדש, אך לא עשתה כן עד היום. לא רחוק מן העיר נבנתה קונייטרה החדשה.

נצפה לעבר קונייטרה ולעומק השטח הסורי.

נדרים עוד שני ק"מ עד צומת זיוון. בצומת זה – המשך הציר דרומה הוא כביש 91. אנו נפנה שמאלה, לכיוון צפון מזרח, בהמשך כביש 98, בק"מ ה-69. אחרי כ-2 ק"מ, סמוך לגבול עם סוריה, פונה הכביש ימינה לכיוון דרום, ונמשיך לנסוע בו לאורך רכס בשנית – הרי הגעש המהווים את קו פרשת המים של הגולן והגבול בין ישראל לסוריה. בק"מ ה-64 נגיע לחוות טורבינות הרוח.

5. חוות טורבינות הרוח – על הר בני רסן שברכס בשנית, ממוקמת חוות טורבינות הרוח הראשונה בישראל, המפיקה חשמל מניצול הרוח החזקה בגולן, בצורה מסחרית, יעילה ונקיה. מהנדס החשמל אבי זעירא מקצרין הוא הוגה הרעיון ומובילו. אגודת המים האזורית "מי גולן" החלה לבצע את המיזם בשנת 1984 וב-1985 הוקמה טורבינה ניסיונית בהר בני צפת. ב-1992 הוקמה החווה, שבה עשר טורבינות ענקיות המפיקות 12 מיליון קווט"ש בשנה, שהם שווי ערך לצריכת החשמל הביתית של כ-12 אלף נפש. החשמל נמכר לחברת החשמל, וההכנסות נאמדות בכמיליון דולאר בשנה. לאור העובדה שבפרוייקט הושקעו כ-6 מיליון דולר, הרי שההשקעה כלכלית ביותר. בתכנית - הקמת חוות נוספות בגולן. ניתן לעלות לאתר בדרך אפר (קצת משובשת, אך עבירה) ולהסתובב בין הטורבינות. מהאתר נשקפת תצפית נוף מרהיבה מערבה – לגולן והגליל, צפונה לחרמון ומזרחה – לסוריה.

נמשיך בדרכנו דרומה על כביש 98. בק"מ 60 נעבור ליד מושב אלוני הבשן. מולו – הר בני צפת, ועליו טורבינת רוח נוספת. נמשיך בנסיעתנו עד צומת בשן, בק"מ ה-57. שם נפנה ימינה, לכיוון דרום מערב, ונעלה על כביש 87, בק"מ ה-35 ונסע לכיוון מושב קשת. בדרכנו נעבור ליד רמתניה – שבה החלה ההתיישבות החלוצית בגולן בתקופת העליה הראשונה (1886) וליד הכפר הצ'רקסי הנטוש חושניה, שהמסגד שלו נמצא סמוך לכביש. בק"מ ה-31 נפנה שמאלה (דרומה) לכיוון קשת. כעבור שני ק"מ נוספים – פניה נוספת שמאלה שתוביל אותנו הישר אל היישוב.

6. מושב קשת – מושב שיתופי דתי, בכור יישובי מרכז הגולן. מקור השם – תרגום לעברית של השם קונייטרה, שבה החל היישוב את דרכו. קונייטרה: קשת אבן, שתומכת בנין. היישוב נולד למעשה כהפגנת שבת בפאתי קונייטרה, בתקופת המאבק נגד הנסיגה מהקו הסגול, במסגרת הסדר הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה לאחר מלחמת יום הכיפורים, 1974, בעיצומם של קרבות ההתשה שלאחר המלחמה. ההחלטה להקים את קשת התקבלה באסיפת חברים במקלט של קיבוץ מרום גולן. למחרת החלו להגיע למקום אנשים רבים, חילונים ודתיים, מכל רחבי הארץ. במשך 40 יום ישבו ראשוני המתיישבים, רבים מהם מאנשי ישיבת מרכז הרב בירושלים, תחת הפגזות סוריות כבדות. חברי קשת זוקפים לזכות מעשה ההתיישבות הספונטני שלהם את העובדה, שבמסגרת ההסכם נותר עמק קונייטרה בידי ישראל, ורק תחום עיירת הרפאים קונייטרה נמסר ברובו לסורים. הבונקר עצמו נשאר בידי ישראל. לאחר ההסכם עברו תושבי קשת לחוות ניסיונות חקלאית בשולי קונייטרה, ובקיץ 1978 עברו לנקודת הקבע, על המורדות המערביים של הר טליה. במקום הוקם בית ספר שדה "קשת יהונתן". ניכנס ליישוב ובכיכר שבכניסה אליו נפנה ימינה וניסע, על פי שלטי ההכוונה ל"נביעות ארנון. במקום – בריכת טבעית יפה ומרכז אתגרים – הכולל לינת שטח, פארק חבלים, פעילות ODT ועוד. בצאתנו חזרה לעבר השער נפנה עם הפניה הראשונה ימינה, ומיד לאחר מבני בי"ס שדה, נמצא מימין לכביש את גן אריה: גן הנצחה לחבר מראשונה המושב, שנרצח בפיגוע בבקעת יריחו. בגן מדשאות, ספסלים ואמות מים ציוריות זורמות.   

אין להיכנס למושב בשבתות ומועדי ישראל.

נחזור לכביש 87 ונמשיך בדרכנו לכיוון מערב עד צומת המפלים, שם נפנה שמאלה, לכיוון דרום, על ציר המפלים, כביש 808, בק"מ ה-30. בדרכנו נחלוף על פני מושב אניעם (ניתן לסטות מן המסלול ולבקר בכפר האמנים), מפל עיט, מושב יונתן, אתר גמלא העתיקה וצומת דליות. הציר עובר מעל המצוק של הגולן, וניתן לצפות ממנו על הנופים המרהיבים של מעלות הגולן והכינרת. סמוך לציר נמצאים כמה מן המפלים הגדולים של נחלי הגולן, ובהם מפל עיט, מפל גמלא ומפל דליות. משני צדי הכביש נמצאים כמה מן המאגרים הגדולים של הגולן. נעצור בק"מ ה-18 לצפות במאגר רוויה וללמוד על מפעל המאגרים.

7. מאגר רוויה ומפעל המאגרים – ההתיישבות בגולן היא ברובה חקלאית ולכן המים הינם משאב חיוני ביותר לקיומם. כמות הגשמים בגולן גדולה, אך באופן טבעי גשמי החורף זורמים בנחלי הגולן אל הכינרת. שאיבתם מן הכינרת חזרה אל הגולן, כדי להזין את החקלאות ביישובי הגולן, יקרה מאוד ובלתי יעילה. ב-1978 קמה אגודת "מי גולן" – התאגדות של 27 יישובים חקלאיים שמטרתה לספק מים שפירים וקולחין לחקלאות ולצריכה ביתית, לצד טיפול בנושאים נלווים במשק המים והחקלאות בגולן. גולת הכותרת של פעילות "מי גולן" היא הקמתם ותפעולם של 16 מאגרים בצפון הגולן, במרכזה ובדרומה. מי הגשמים נאגרים בהם וחוסכים את שאיבתם חזרה מהכינרת. המאגרים הינם מרכיב חשוב ביותר בחיי התושבים בגולן, ומצב המאגרים מעסיק את התושבים. בשנה ברוכה, בה המאגרים מלאים ולעתים אף גולשים, המראה מרהיב ביופיו. בנסיעתנו לאורך ציר המפלים נעבור ליד המאגרים דבש, שעבניה, רוויה, בני ישראל וחיתל. אנו נעצור ליד מאגר רוויה לתצפית על המאגר ועל הנוף.

נמשיך בדרכנו לכיוון דרום מזרח בכביש 808, נעבור את מושב נטור ונגיע לגוש היישובים הדתיים בדרום הגולן – גוש חספין. המבנה הראשון שיגלה לנגד עינינו, מצדו הימני של הכביש, הוא מדרשת הגולן בחספין ומיד אח"כ – מצדו השמאלי (המזרחי) של הכביש, בק"מ ה-13 – המושב רמת מגשימים.

8. מושב רמת מגשימים וגוש חספין – ארבעה מתוך שבעת היישובים הדתיים בגולן, מרוכזים סביב היישוב הקהילתי חספין, המהווה מרכז אזורי, רוחני וחינוכי של ההתיישבות הדתית בגולן. ביישוב חספין נמצאים מוסדות חינוך ובהם בית הספר היסודי "גולן", ישיבה תיכונית, ישיבת הסדר והשלוחה הדתית של מתנ"ס הגולן. היישובים הסמוכים לחספין הם רמת מגשימים, נוב ואבנ"י אית"ן.

המושב השיתופי רמת מגשימים הינו היישוב הדתי הראשון בגולן. הוא נוסד בידי גרעין "מגשימים" שהיה מיועד למשואות יצחק, ושינה את יעדו בעקבות מלחמת ששת הימים. הנקודה הראשונה של היישוב היתה בצומת פיק, בבתים סורים נטושים. בפסח תשכ"ט (1969) עלו המתיישבים – עדיין כולם רווקים, אל סמוך לנקודת הקבע, וגרו בבתים סורים נטושים, אותם שיפצו במו ידיהם. בשנים הראשונות התמודד היישוב, שהיה מבודד מאוד, עם בעיות ביטחוניות חמורות. בט' באב תש"ל נהרגו שני חברים ושלוש בנות גרעין כשעלו על מוקש. שבוע לאחר מכן נולדה הבת הראשונה של היישוב, שאביה – מרכז המשק, נהרג באירוע. ב-1971 עלה היישוב לנקודת הקבע שלו, והעביר את הבתים הסוריים הנטושים לראשוני נוב וישיבת ההסדר, שהקימו שם את הנקודה הזמנית שלהם. במלחמת יום הכיפורים פונה היישוב, יחד עם שאר יישובי הגולן. מיד עם תום הקרבות חזרו המתיישבים, וחיו עוד חודשים אחדים תחת הפגזות קשות במלחמת ההתשה. באחת ההפגזות נהרגה חברת היישוב. סמוך לחנוכה תשל"ה 1975 חדרה חוליית מחבלים ליישוב ורצחה בגרזנים שלושה צעירים שהתארחו בישיבת ההסדר. המחבלים הצליחו לברוח לפני שכוחות הביטחון הגיעו ליישוב. חרף כל המכות הללו, היישוב התפתח וצמח במשך השנים. בשנים האחרונות נקלטו ביישוב 70 משפחות חדשות, ובהן 40 של בני היישוב.

על עמודי חשמל מסביב ליישוב, נצפה בקנים של חסידות. החסידה הראשונה שקננה בא"י עשתה זאת ברמת מגשימים ובעקבותיה קננו עוד מספר חסידות ביישובים בגולן. נבקר בבית הכנסת של היישוב, שהוקם לזכר החללים. בכניסה לבית הכנסת קיר זיכרון ובו שלט גדול ועליו שמות הנופלים. אין להיכנס למושב בשבתות ומועדי ישראל. 

נמשיך בדרכנו דרומה על כביש 98. נחלוף על פני היישובים אבנ"י אית"ן ואליעד. בק"מ ה-27 נפנה ימינה לכיוון צפון מערב, לעבר בני יהודה. נחלוף על פני קיבוץ גשור, נחצה את השכונה המזרחית של בני יהודה, ונגיע לכיכר, על כביש 789, העולה לגולן מכיוון הכינרת. נפנה ימינה ומיד, בכיכר הבאה, בפניה השניה אל תוך בני יהודה. מיד לאחר הכניסה ליישוב – פניה ימינה למושב גבעת יואב.

9. מושב גבעת יואב – בכור מושבי הגולן. נוסד בפברואר 1968. האמת היא שקדם לו בחודש מושב אל על, אך הוא לא החזיק מעמד והתפרק כעבור שנה, והבכורה עברה לגבעת יואב. היישוב קרוי על שמו של סא"ל יואב שחם, מפקד גדוד 202 של הצנחנים, שנפל בפעולת תגמול בדרום הר חברון ב-1966. שישה מחייליו, בסיוע תנועת המושבים, עלו לגולן כדי להקים יישוב שינציח את שמו.

ראשוני המתיישבים התגוררו בבתים סוריים נטושים בכפר סקופיה, במקום בו נמצאת היום בני יהודה. סקופיה היה מחנה צבאי סורי וסביבו יישוב, שבו התגוררו משפחות אנשי הקבע.  לאחר כשלושה חודשים עבר היישוב לפיק – היום היישוב אפיק (המנציח את שם היישוב המקראי הסמוך אפק). גם פיק היה יישוב של אנשי קבע, סביב מחנה צבאי. המתיישבים התמקמו בבתי הספר ובחמש וילות שלאורך המצוק. גבעת יואב ישבה בפיק מאמצע 68' עד ינואר 72' והתנהלה כמושבוץ – חיים כקיבוץ של מתיישבים שייעודם הוא הקמת מושב. בינואר 72' עלו המתיישבים ליישוב הקבע והיו למושב עובדים. בשנים האחרונות קלט המושב עשרות משפחות להרחבה קהילתית.

אישור שמו של המושב, על שם יואב שחם, חייב מאבק ממושך עם ועדת השמות הממשלתית, שסרבה לאשר יישוב על שמו של חלל צה"ל. הוועדה רצתה שהיישוב יקרא בני יהודה, כשם היישוב הסמוך בתקופת העליה הראשונה.

ניכנס למושב ונטייל בתוכו. נבקר בבית הבד ומרכז מורשת הזית (יש להזמין סיור מראש – 052-3261767 אליעזר טויסטר).

בהמשך המסלול נבקר בערש המושב בכפר פיק, אך לפני כן נבקר בבני יהודה הסמוכה.

10. בני יהודה – בני יהודה הוא היישוב הקהילתי הראשון בגולן, עוד בטרם היה קיים המושג יישוב קהילתי. היישוב הוקם ב-1972 כמרכז אזורי של יישובי דרום הגולן, והוא היישוב הגדול ביותר מבין יישובי המועצה האזורית גולן. ביישוב נמצאים מוסדות מרכזיים של אזור דרום הגולן, ובהם בית הספר "מצפה גולן", השלוחה הדרומית של מתנ"ס הגולן ובה הספריה האזורית של דרום הגולן, מרכז מסחרי, בנק וכו'. ביישוב אזור תעשיה ובמרכזו "תעשיות גולן" – מפעל גדול של התעשיה האווירית, המעסיק רבים מתושבי היישוב והאזור. בשנים הראשונות של בני יהודה, המפעל היה מחובר באופן פורמלי ליישוב, ובו התפרנסו מרבית התושבים. הקשר נותק, כדי לאפשר ליישוב התפתחות וצמיחה כיישוב קהילתי ומרכז אזורי. היישוב קרוי על שם המושבה בני יהודה שהוקמה בשנות ה-80 של המאה ה-19 בידי חלוצים יהודיים מצפת, ושרדה עד שאחרוני תושביה נטבחו בידי פורעים ערבים מהכפר ביר א-שגום ב-1921. בני יהודה שוכנת 2 ק"מ ממזרח לאתר המושבה הישנה. 

נצא מבני יהודה ונחזור לכביש 789. בכיכר היציאה מן היישוב נפנה ימינה לכיוון דרום מזרח. נחלוף על פני המושב נאות גולן ונגיע לקיבוץ אפיק, בק"מ ה-14. נפנה ימינה לתוך היישוב ונסע לאורך הגדר עד שנגיע לווילה סורית ישנה, השריד האחרון של הנקודה הזמנית של מושב גבעת יואב, סמוך למצוק, בתצפית נפלאה לעבר הכינרת.

נחזור לכביש 789 וכעבור כמה מאות מטרים נגיע לצומת אפיק. נפנה שמאלה לכיוון דרום מערב בכביש 98. נחלוף על פני הקיבוצים מיצר וכפר חרוב. מדרום לכפר חרוב מומלץ להיכנס למצפה לשלום – קומפלקס התיירות של הקיבוץ, שבו כפר נופש, מסעדה ותצפית נוף נפלאה מעל הכינרת. בהמשך דרכנו נחלוף על פני מבוא חמה, בכור יישובי דרום הגולן, אך לא נכנס אליו אלא נמשיך לנקודה הזמנית בו התיישבו מייסדיו, סמוך לחמת גדר. נרד בירידה התלולה והמפותלת עד צומת חמת גדר. שם נפנה שמאלה לכיוון חמת גדר. סמוך לכניסה לחמת גדר ניתקל בשלט – "מדגה מבוא חמה", שם נכנס לנקודת היישוב הראשונה של מבוא חמה.

11. קיבוץ מבוא חמה – מבוא חמה הוא היישוב השני בגולן והיישוב הראשון בדרום הגולן. למעמדו כיישוב השני זכה בזכות העובדה שהקדים ביום אחד את קיבוץ עין זיוון. את קיבוץ מבוא חמה הקימו בני קיבוצים, בעיקר מעמק הירדן, שחיו לאורך שנים תחת אימת התוקפנות הסורית ורצו לקבוע עובדות התיישבותיות בשטח כדי למנוע את החזרת הגלגל אחורה.

ב-22.1.68 עלו ראשוני המתיישבים לתחנת הרכבת הישנה של אל-חמה – תחנת רכבת חשובה מאוד של רכבת העמק, בשל מיקומה על גבול א"י המנדטורית והמנדט הצרפתי על סוריה. לאחר הקמת המדינה, משולש הגבולות ישראל – ירדן – סוריה היה באזור זה.

ראשוני מבוא חמה ישבו בתחנת הרכבת במשך 9 חודשים ובספטמבר 1968 עברו ליישוב הקבע, סמוך למצוק, ליד מוצב סורי מעל האון. ב-1971 החל הקיבוץ להתרחב, עם קליטת גרעיני נח"ל של תנועת הצופים וגרעיני תנועת "הבונים" מאנגליה ומאוסטרליה.

באזור תחנת הרכבת הוקמו בריכות הדגים של הקיבוץ. בשנה האחרונה הוחכרו הבריכות לידי יזם פרטי.

הנוף במדגה מבוא חמה ותחנת הרכבת הישנה מרהיב. האתר סגור, וביקור בו מחייב תאום מוקדם עם אמיתי שלם, ממייסדי הקיבוץ 050-5751619.

לסיום המסלול, מומלץ להיכנס לביקור ורחצה בגן הלאומי חמת גדר ובמרחצאות, השייכות לשותפות של הקיבוצים מבוא חמה, כפר חרוב, אפיק ומיצר.