הבלוג של אורי הייטנר

"הקיבוץ הינו התאגדות חופשית של אנשים למטרות התיישבות, קליטה, קיום חברה שיתופית ותרבות יהודית, המאוגדת על יסודות של בעלות הכלל על הקניין, עבודה עצמית, שוויון ושיתוף בכל שטחי הייצור, הצריכה והחינוך. הקיבוץ הוא יישוב נפרד. הקיבוץ רואה את עצמו חלק בלתי נפרד של תנועת העבודה השואפת לכונן את העם בישראל כחברת עבודה הבנויה על יסודות של שיתוף ושוויון כלכלי וחברתי. הקיבוץ רואה את עצמו כחלק מהעם היהודי הפזור בכל התפוצות".

טקסט זה הינו הפרק "יסודות הקיבוץ" בתקנון הקיבוץ – המלצת התק"ם 1998. אני מניח שמרבית קיבוצי התנועה אימצו את התקנון הזה ושאלה ששינו אותו לצורך הסיווג כ"קיבוץ מתחדש" ערכו בו שינויים בסעיפים הרלוונטיים אך לא נגעו באמירות הכלליות, כמו היות הקיבוץ חלק מהעם היהודי, ושהתרבות ההודית היא אחת מיסודותיו.

בפרק "מטרות הקיבוץ", באותו תקנון, מופיעים סעיפים כמו: "לקלוט עולים... לקלוט ולחנך לקיבוץ נוער עולה... להיות שותף ליצירת התרבות והזהות היהודית בישראל ובתפוצות".

מה קפץ עליי לפתע, שאני מוריד את התקנון מן הבוידם ומסיר ממנו את האבק?

אני רוצה להתריע, שמשטרת המחשבות הליברליסטית או-טו-טו תתפנה אלינו, ואולי כדאי שנזדרז להתאים את עצמנו לרוח החדשה.

הנה, עיתון "הארץ" מוביל בשבועות האחרונים לינץ' תקשורתי נגד היישובים הקהילתיים מנוף ויובלים באזור משגב, כיוון שהעזו להגדיר את עצמם בתקנון היישוב כהתאגדות יהודית וציונית, שחוגגת את חגי ישראל ומקיימת תרבות יהודית. העיתון – במאמרי המערכת, בכתבות, בכותרות ובפרשנות המשפטית הצמודה מציג את התקנונים הללו כמימוש הצהרות הנאמנות נוסח ליברמן וכתקנונים גזעניים. התקנונים הללו מוצגים כבלתי חוקיים. אין ספק שהנושא יגיע לפתחו של בג"ץ ולא קשה לנחש שבג"ץ ישלול את התקנון, שהוא כביכול מפלה, אינו שוויוני אינו דמוקרטי וכו'.

רוח רעה מנשבת בשנים האחרונות במדינת ישראל; רוח היוצרת תחושת מחנק קשה. השילוש הבלתי קדוש של משפטיזציה, שיח זכויות אינדבדואלי ופוסט ציונות מאיים לכלות כל חלקה טובה במדינה, תחת כותרות פוליטיקלי קורקטיות מתייפיפות.

בשיח הזכויות הפסוודו ליברלי הזה, אין מקום לשיח של זהויות, שיח של מהויות, שיח של תרבות. אין מקום לקהילה, אין מקום לחברה, אין מקום ליחד, אין מקום לקולקטיב (קולקטיב?! רחמנא לצלן) ובעיקר – אין מקום לשיח ציוני. התיישבות יהודית? גזענות. חברה המתאגדת על בסיס ציונות? לא לגיטימית. חברה שאמת המבחן להצטרפות אליה אינה רק כסף – מי שיכול לרכוש את הנדל"ן, אלא שותפות זהותית, תרבותית וערכית? בלתי בגי"ץ.

היום זה מנוף ויובלים, מחר אלה אנחנו, הקיבוצים. יתכן שבקיבוץ השיתופי עדיין תזהר המדינה מלהתערב בסוגיית קבלת חברים חדשים, כיוון שמדובר ביחידה כלכלית אחת, שכמוה כמשפחה מורחבת. ואף על פי כן, אין זה מן הנמנע שהסעיפים שציינתי לא יעברו את סף משטרת הליברליות. בקיבוצים המופרטים – אין לי ספק שמשטרת הליברליות תטפל בקרוב.

בשיח של משטרת הליברליות יש רק זכויות פרט אוניברסליות וחובת המדינה לספקן. בשיח הזה אין מקום להתאגדות חופשית של אנשים הרוצים להקים קהילה ולהשתית אותה על יסודות תרבותיים וזהותיים. בשיח הזה אין מקום לציונות ובוודאי לא להתיישבות יהודית.

על כל המגזר ההתיישבותי – המועצות האזוריות, התנועות המיישבות, יחד עם ההסתדרות הציונית להתאגד ולהיאבק נגד המגמות הללו (תוך לקיחת סיכון של תיוג כ"אנשי החושך הגזעניים") ולהציל, בראש ובראשונה באמצעות חקיקה, את הציונות, ההתיישבות והקהילתיות במדינת ישראל.

* "ידיעות הקיבוץ"