הבלוג של אורי הייטנר

"בשלושה דברים אדם ניכר", אמרו חז"ל, "בכיסו, בכוסו ובכעסו" (תלמוד בבלי, עירובין ס"ה ע"ב). ניתן להוסיף על כך דבר נוסף: בפליטותיו.

אין ספק שאמירתו של השר אהרונוביץ' – "ערבוש", היתה פליטת פה. הוא לא תכנן לומר זאת, הוא לא היה אומר זאת בנאום כתוב או במאמר. הוא לא היה אומר זאת אילו חשב רגע בטרם אמר את המילה. ומן הסתם, בדיעבד הוא היה מעדיף לא לומר אותה.

אולם דווקא בפליטת הפה הזאת, חשף אהרונוביץ' את גזענותו, את דעותיו הקדומות, את הלך מחשבתו ואת סגנונו באופן אוטנטי, כאשר אינם מסוננים בפילטר המכובדות המיניסטריאלית. מבלי משים, כמי שמשיח לפי תומו, הציג השר גילוי נאות אודות אורח מחשבתו.

דבריו של אהרונוביץ' נפסדים, נחותים ודוחים. אין צורך להסביר את המונח "ערבוש". אפשר פשוט לתרגם אותו – "יהודון". הקונטקסט שבו הביטוי נאמר, מקשר את "הערבוש" ללכלוך.

אם זו גישתו של השר כלפי 20% מהציבור שאותו עליו לשרת, כהונתו היא ביזיון לאומי.

דבריו של אהרונוביץ', כמוהם כדברי שר באירופה שידבר על "יהודון" בהקשר של לכלוך. עלינו, היהודים, להתייחס לאהרונוביץ' כפי שהיינו מתייחסים לשר אירופי כזה.

מן הראוי שהשר אהרונוביץ' יתפטר. עם זאת, אחרי שהתנצל, ראש הממשלה אינו צריך לפטרו.

העובדה שראש הממשלה, ששר בממשלתו אמר דברים אלה, לא גינה אותם בחריפות, אינה ביטוי של מנהיגות. 

* "דוגרינט"