הבלוג של אורי הייטנר

מולי ניצב מחבל חמוש. בידו האחת הוא אוחז בצווארה של ילדה פלשתינאית בת חמש, מאחוריה הוא תופס מחסה, ובידו השניה רובה, שקנהו מכוון כלפי ילדי. האם עליי לירות בו? מצד אחד, אם ארה אסכן ילדה חפה מפשע. מצד שני, אם לא ארה, אסכן את חיי בני. אין לי כל ספק, שחובה מוסרית לירות במחבל כדי להרגו, גם אם בטעות תפגע הילדה.

הסיטואציה הזו, היא מבצע "עופרת יצוקה" בקליפת אגוז. המחבלים, לאורך שנים, הפכו את שדרות, אשקלון ויישובי הנגב המערבי למטווח טילים ורקטות. מטרתם היתה הרג מקסימלי של אזרחים ישראליים. לאחר שנים של הבלגה, ישראל הגיבה בחומרה. מאחר והמחבלים לא ניצבו מול צה"ל כצבא ואף לא בבסיסי מחבלים כפי שהיה בשעתו בלבנון, אלא בתוך אוכלוסיה אזרחית, כשהם תופסים מחסה מאחורי אזרחים, נשים וילדים, הדילמה המוסרית היתה האם לתת להם להמשיך לירות על אזרחי ישראל, או לפגוע בהם, גם במחיר פגיעה באזרחים. לא היה מנוס מבחירה בחלופה השניה. לא מעט אזרחים פלשתינאים נפגעו. חבל. זה כואב. זו לא היתה כוונתו של צה"ל. צה"ל עשה הכל כדי להימנע מכך (גם אם היו מקרים חריגים אחרים). אך האחריות לכך היא על המחבלים. הם אשמים במות האזרחים שמאחוריהם תפסו מחסה בעת הפעלת הטרור נגד אזרחי ישראל. פעולת צה"ל, אם כן, היתה מוסרית מאוד. הימנעות ממנה היתה בלתי מוסרית.

הדו"ח של "אמנסטי" הוא חד צדדי, חד מימדי ולכן – שקרי. ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהדו"ח ומדו"חות אחרים. על ישראל לצאת למתקפת הסברה רבתי במדינות העולם החופשי, כדי להוכיח את צדקת מלחמתנו ואת טוהר נשקנו. אך אין די בהסברה. קשה להסביר הרג של אזרחים רבים, ואי אפשר להתחמק מהטענה שירי על אזרחים נחשב לפשע מלחמה.

הבעיה היא, שחוקי המלחמה כלל אינם רלוונטיים במלחמה בטרור. המלחמה בטרור אינה מלחמה בין צבאות. הטרור מופעל במזיד נגד אזרחים. כיוון שארגוני הטרור אינם צבא של מדינה, המוסדות הבינלאומיים כמעט ואינם שופטים אותם ואין מצפים מהם לשמירה על החוק. מאחר שהטרוריסטים אינם פועלים כצבא אלא נבלעים בתוך אוכלוסיה אזרחית, אין מנוס מלהילחם בהם גם בתוך האוכלוסיה הזאת.

מאז מלחמת יום הכיפורים, שבו הבינו הערבים שאין להם כל סיכוי לנצח את צה"ל בשדה הקרב, האסטרטגיה המרכזית במלחמה נגד קיומה של ישראל היא טרור. הפלשתינאים והקנאים המוסלמיים מאמינים שהטרור ישבור את ישראל. אך לא רק כלפי ישראל מופנה הטרור, אלא כלפי כל העולם החופשי. ראינו זאת ב-11.9.2001 במתקפת הטרור על ארה"ב, ראינו זאת בספרד, בבריטניה ובמדינות נוספות.

מן הראוי שהעולם החופשי יתאחד למלחמה חסרת פשרות בטרור. ולמלחמה הזאת יש להקדים את שינוי חוקי המשחק. חוקי המלחמה הקונבנציונלית בין צבאות, אינם רלוונטיים כלל ועיקר למלחמה בטרור. ולכן, גם מוסר הלחימה בטרור שונה ממוסר הלחימה בין צבאות.

על ישראל ליזום את השינוי בחוק הבינלאומי, וללחוץ על ארה"ב ומדינת האיחוד האירופי להשתתף בתהליך של ניסוח מחדש של חוקי המלחמה, בנוגע למלחמה בטרור. נכון, בעידן אובמה קשה לראות את ארה"ב, שהאג'נדה של נשיאה היא פוליטיקה של פייסנות כלפי ציר הרשע, מובילה מהלך כזה. אף על פי כן, ראוי להפעיל לחץ על אותן מדינות ולרתום אותן למהלך חשוב זה.

* "ישראל היום"