הבלוג של אורי הייטנר

אני שולל את שורת הצעות החוק הנוגעות לערביי ישראל – חוק הנכבה, חוק הנאמנות וכו'. אין מקומן של סוגיות זהות להתברר בדרכי חקיקה, משפט וכפיה, אלא בדרכי הידברות ודיאלוג. ובאשר לערביי ישראל – עלינו להשלים עם זהותם הלאומית השונה. די לי בכך שישמרו את החוק, ואין לי כל עניין לדרוש מהם נאמנות ולצפות מהם לחגוג את יום העצמאות, לנופף בדגל הלאום ולשיר "נפש יהודי הומיה".

אך בשבוע שעבר התפרסם ב"הארץ" גילוי דעת מקומם מאוד כנגד אותם חוקים. למעלה מ-250 פרופסורים ודוקטורים הכריזו על כוונתם להפר בפומבי את האיסורים שבהצעות אלו, אם יאושרו כחוקים. אילו היה זה גילוי דעת של מאות רבנים, המצהירים בגלוי על כוונתם להפר חוק שאינו מקובל עליהם, הארץ היתה גועשת וסוערת. פוליטיקאים היו עומדים בתור בקריאה ליועץ המשפטי לממשלה להעמיד את הרבנים לדין ומשה נגבי היה מתראיין ברדיו ובטלוויזיה ונוקב בשנות המאסר הקבועות בחוק לעבירות אלו של הסתה והמרדה. אך מה שאסור לקיצונים בצדה האחד של המפה הפוליטית, מותר, כך מסתבר, לתמונת הראי שלהם מצדה האחר של המפה.

הבה נראה מה הם האיסורים עליהם מתכוונים אותם פרופסורים לעבור בפומבי:

"אי מתן אזרחות למי שלא יצהיר נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית ולא ישרת בצבא או בשירות לאומי". אני מניח שהחותמים כבר עברו את גיל הגיוס, אך האם בכוונתם לקרוא לנוער להשתמט מגיוס לצה"ל ומשירות לאומי? האם הם ישכנעו את ילדיהם לערוק מן השירות הצבאי? או שמא הם יערקו משירות המילואים?

"שלוש שנות מאסר למי שמציין את יום העצמאות כיום אבל או כיום נכבה" – האם הם יתאבלו ביום העצמאות? האם הם יציינו אותו כיום "נכבה"? האם ביום העצמאות הם ילבשו שק ואפר ויניפו דגלים שחורים, כמו נטורי קרתא?

"שנת מאסר למי ששולל את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אם יש אפשרות סבירה שהשלילה תביא לעשיית מעשה של שנאה, בוז או אי נאמנות למדינה או לרשויותיה" – האם הם ישללו את קיומה של מדינת ישראל (מדינת  ישראל היא יהודית ודמוקרטית, כך שמי ששולל אותה ככזו, שולל את קיומה)? האם הם יפעלו באופן שיש בו אפשרות סבירה שיגרום לעשיית מעשה של שנאה, בוז או אי נאמנות למדינה או לרשויותיה?

 אולי הם יתנדבו להסיע מחבלים פלשתינאים בדרכם לפיגוע, למשל?

גילוי הדעת הזה חמור, אנטי דמוקרטי ואנטי ציוני. אין לי טענות לערבים הרואים בקיומה של מדינה יהודית אסון ולכן יום העצמאות הוא בעבורם יום הנכבה [נכבה = אסון]. אך יהודים ישראלים שזו גישתם, מעוררים בי קבס, בשנאתם העצמית החולנית.

בין החתומים על הפשקוויל הנקלה הזה בלט לעיניי דן אלמגור. בימים אלה יצא לאור מארז ובו סדרת התכניות "שרתי לך ארצי" – אחת התכניות הציוניות ביותר, היפות ביותר והחשובות ביותר ששודרו אי פעם בטלוויזיה הישראלית, שבה תאר אלמגור באהבה רבה, יחד עם עמיתו אליהו הכהן, את תולדות הציונות דרך תולדות הזמר העברי. האם היום הוא יפיק סדרת תכניות, "שרתי לך בילאדי" – שיציג את הנראטיב הפלשתינאי השקרי, באמצעות שירי שנאת ישראל? זקנתו מביישת את בחרותו.

* "ידיעות הקיבוץ", "חדשות בן עזר"