הבלוג של אורי הייטנר

דבריו של סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, אודות זכותה של ישראל לתקוף את איראן, מפתיעים מאוד. הם מנוגדים בתכלית למדיניותו הפייסנית של הנשיא אובמה ולאג'נדת ההידברות שלו.

אין ניתן להסביר את הדברים?

אפשרות אחת, היא שמדובר בפליטת פה. המשמעת המאפיינת את ממשל אובמה, בהמשך למשמעת שאיפיינה את קמפיין הבחירות שלו, שוללת את האפשרות הזאת. לא יתכן, שבנושא כה מרכזי, סגן הנשיא יאמר אמירה כה מרחיקת לכת, בלי שהדבר יהיה מתוכנן ומתואם עם הנשיא.

אפשרות שניה, היא שמדובר בצעד מדרבן במסגרת מדיניות הפיוס. יתכן שלנוכח התגובה הצוננת, במקרה הטוב, של מדינות ציר הרשע לידו המושטת אליהם, אובמה רוצה לרמוז להן שיש לו גם אופציות אחרות, בתקווה שאמירה כזו תדרבן אותן ללכת לקראתו.

אפשרות שלישית, היא שמדובר במדיניות של "החוקר הטוב והחוקר הרע". מטרתו של אובמה היא למנוע את תכנית הגרעין האיראנית, והוא פועל במקביל בשתי דרכים – דרך ההידברות, אותה הוא מייצג, ודרך האיומים והכוח אותה הוא משאיר לדרגים נמוכים יותר.

אני מקווה מאוד שההסבר הרביעי הוא הנכון – מדובר בתחילתה של התפכחות. אובמה עלה לשלטון על בסיס תקווה לעתיד אחר, טוב יותר. הוא באמת ובתמים רצה להביא לשינוי עולמי, מתוך הערכה שהקיטוב בין המערב לאיסלאם עלול לדרדר את העולם, ומתוך אמונה שבדרך הפייסנות הוא יחולל שינוי אצל יריבי ארה"ב ויהפוך את העולם למקום טוב יותר. כן, הוא האמין, אנו יכולים.

בינתיים המציאות טפחה על פניו. לא זו בלבד שדרכו הפייסנית לא קידמה את חזונו – להיפך, היא דרדרה את מצב העולם. איראן החריפה את איומיה, הסלימה את התמרונים המתריסים של צבאה והרשתה לעצמה לטבוח באזרחיה שהפגינו נגד זיוף הבחירות. תגובתו הרופסת של אובמה רק חיזקה את ביטחונם העצמי של חמינאי ואחמדיניג'אד ואת חוצפתם. וכאשר לאחר שבוע וחצי של דיכוי ההפגנות גימגם אובמה גינוי רפה, אחמידיניג'אד יצא במתקפה אישית קשה נגדו.

התוצאה הקשה ביותר של מדיניות אובמה היא בצפון קוריאה. בתקופתו של בוש, ב-2007, התקפלה צפון קוריאה וחתמה על הסכם לפירוקה מנשק גרעיני. לנוכח מדיניותו הפייסנית של אובמה, הרשתה לעצמה צפון קוריאה להפר את ההסכם, לבצע ניסויים גרעיניים ושורה ארוכה ויומיומית של ניסויים בטילים בליסטיים. היא אף איימה בפועל להשתמש בנשק גרעיני נגד אויביה, איום שלא נשמע כדוגמתו מעולם. היריקה המשפילה ביותר בפרצופו של אובמה היתה ירי הטילים ביום העצמאות האמריקאי. למעשה אמרו לו הצפון קוריאנים, שהם אינם סופרים אותו.

האם התבטאותו של ביידן מעידה שהאסימון נפל אצל אובמה והוא מתחיל להתפכח?

הנשיא בוש לא נבחר על סמך אג'נדה של מלחמה בציר הרשע. להיפך, האג'נדה שלו הייתה בדלנית, ומדיניות החוץ הייתה שולית בה. ההערכה הייתה, שילך בדרך אביו, ומדיניותו המזרח תיכונית לא תהיה ידידותית לישראל, בשל האינטרסים העסקיים של משפחתו בסעודיה.

את השינוי חוללה מתקפת הטרור ב-11.9.2001. המתקפה הפילה לבוש את האסימון. הוא הבין, שאחריותו כמנהיג העולם החופשי להילחם בציר הרשע המאיים על שלום העולם, ובראש ובראשונה על שלומן של ארה"ב ("השטן הגדול") וישראל ("השטן הקטן").

יש לקוות שהאירועים האחרונים באיראן ובצפון קוריאה הפילו אסימון דומה גם אצל אובמה. אולי אובמה מתחיל להבין, שפייסנות כלפי הרשע, לא תביא לשלום בדורנו, כפי שמדיניותו הדומה של צ'מברליין כלפי היטלר לא הביאה שלום בדורו, אלא לקשה במלחמות ולהשפלת מדינתו. אולי אובמה מתחיל להתפכח ולהבין שכדי ליצור עולם טוב, יש להלחם ברע ולהכריע אותו.

* "מקור ראשון"