הבלוג של אורי הייטנר

דברים באזכרה, במלאת שנתיים למותו של אסף רז, 7.7.09

במזמור ט"ו בתהילים נאמר:

מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי-יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ. ב   הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ. ג   לֹא-רָגַל עַל-לְשֹׁנוֹ לֹא-עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא-נָשָׂא עַל-קְרֹבוֹ. ד נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת-יִרְאֵי יְהוָה יְכַבֵּד. נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר. ה  כַּסְפּוֹ לֹא-נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל-נָקִי לֹא לָקָח.

מזמור זה מאפיין את הדמות האידיאלית של האדם, הדמות האידיאלית של היהודי. אידיאל הוא שלמות, ואין אדם מושלם. המבחן של האדם הוא בשאיפה – למה שואף אדם, מה האידיאל האנושי שהוא מציב בפני עצמו, מהו כוכב הצפון שהוא בוחר ללכת לאורו.

הכרתי את אסף בשירותו במתנ"ס, קודם כמד"ב ובקרבת יתר בשנה בה שרת כרכז נוער. פגשתי בחור צעיר, אידיאליסט, שהציב בפניו מטרות גבוהות, אך מעל הכל – רף מוסרי גבוה, על פיו שאף לחיות ובו שאף לעמוד. דומני, שהאידיאל שמציב מזמור ט"ו מגלם את הדמות אליה אסף כיוון את עצמו ועל פיה הוא השתדל לחיות.

הולך תמים – מה פירוש "תמים"? מקובל להבחין בין תם במובנו המקורי כ"שלם", לבין הפירוש המקובל בשפה המדוברת – נאיבי. אולם אני רואה קשר בין שני הפירושים. מאחר ואין אדם מושלם, מושג השלם הרלוונטי הוא נקי, חף מרשע, חף מציניות, חף מצביעות, חף מרדיפת בצע. זו הנאיביות במובנה היפה והטהור. ומהבחינה הזאת, אסף היה בהחלט בחור תמים. תמים במובן שנח היה צדיק תמים, במובן שעל אברהם נאמר "התהלך לפניי והיה תמים", במובן שאיוב היה "תם וישר וירא אלוהים וסר מרע".

אסף היה אדם ברוך כישרונות – כישרונות אינטלקטואליים, אמנותיים – במוסיקה ובאמנות הפלסטית, ספורטיביים. הוא בורך בחכמת הראש ובחכמת כפיים. הוא בורך בכושר מנהיגות. כל הדרכים היו פתוחות לפניו, ובכל דרך בה היה בוחר, היה מצליח. אסף בחר בחינוך.

אסף בחר בחינוך, ובפרט בחינוך הבלתי פורמלי, מתוך ידיעה שלהתעשר מחינוך, אי אפשר, אם לנקוט לשון המעטה. הוא בחר בחינוך מתוך תחושת שליחות ורצון להשפיע על הנוער. לא היתה זו בחירה לתקופת ביניים – אני מאמין שהיתה זו בחירה לחיים, שאסף היה מתמיד בה כדרך חיים. לו אך ברכת לו חיים.

התחלתי במזמור ט"ו בתהילים. הפסוק הבא, אותו לא קראתי אומר: עֹשֵׂה-אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם.

מי אנו שנסביר מדוע כך קרה, שדווקא חייו של אסף קופדו באורח טראגי כל כך, בגיל צעיר כל כך, שלא זכינו לעוד עשרות שנים של עשיה ותרומה שהיינו יכולים עוד ליהנות מהם? שאלות קשות, נשגבות מבינתנו ואין להן הסבר.

אדם אינו אחראי לאורך חייו. אך הוא אחראי לאורח חייו. הוא אחראי לאופן בו הוא מנצל את פרק החיים שניתן לו. הצער על מותו המוקדם של אסף עצום ורב. אך אנו יכולים להתנחם בכך, שאת מעט הזמן שניתן בידיו, הוא ניצל בצורה נפלאה – צורה שהוא נהנה ממנה, ואנחנו, המשפחה והקהילה, נהנינו ממנה. והשליחות שאסף ציווה לנו במותו, היא להמשיך את הדרך.

יהי זכרו ברוך!